אם אתם או אחד מיקיריכם סבלתם מרשלנות רפואית מצד המשטרה, חשוב שתדעו כי יש לכם אפשרות לתבוע פיצויים על הנזקים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים שנגרמו לכם. רשלנות רפואית של המשטרה היא בעיה חמורה שעלולה להוביל לפגיעה קשה בבריאותם ובחייהם של עצורים ואסירים, ולכן חיוני להבין את הזכויות המגיעות לכם ואת הדרכים בהן תוכלו לממש אותן.
במאמר זה נסקור את הנושאים החשובים ביותר הקשורים לתביעות רשלנות רפואית נגד המשטרה, ונענה על שאלות נפוצות כגון: מהם התנאים הנדרשים להגשת תביעה, כיצד ניתן להוכיח רשלנות רפואית, מהם סוגי הנזקים והפיצויים שניתן לתבוע, מהו חלון הזמן להגשת תביעה, כיצד משפיעה הסכמה מדעת על התביעה, האם קיימת חסינות למשטרה מפני תביעות, מהי חובת הגילוי של המשטרה לגבי מצב רפואי, כיצד להתמודד עם מצבים של אי-הספקת טיפול רפואי הולם, ועוד.
חשוב להדגיש כי קבלת סיוע משפטי מקצועי מעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית היא קריטית להצלחת התביעה. עורך דין מנוסה יוכל להעריך את סיכויי התביעה, לאסוף ראיות ולבנות אסטרטגיית תביעה אפקטיבית, לנהל משא ומתן עם הצד השני ולייצג אתכם בצורה הטובה ביותר בבית המשפט. אל תהססו לפנות לקבלת ייעוץ משפטי בהקדם האפשרי, על מנת להבטיח את זכויותיכם ולקבל את הפיצוי המגיע לכם.
איך משרד עורכי דין טאוב ושות’ יכול לעזור במקרה של תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה?
אם נפגעתם מרשלנות רפואית מצד המשטרה, אתם זכאים לפיצוי הולם. אנו, במשרד עורכי דין טאוב ושות’, מתמחים בתחום תביעות רשלנות רפואית ונשמח לסייע לכם במימוש זכויותיכם.
על פי חוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, לכל אדם יש זכות לקבל טיפול רפואי נאות. במקרים בהם המשטרה מספקת טיפול רפואי, היא מחויבת לנהוג על פי סטנדרט סביר של רפואה, בדומה לכל ספק שירותי בריאות אחר. אי עמידה בסטנדרט זה עשויה להוות רשלנות רפואית.
בפסק הדין בעניין פלוני נ’ מדינת ישראל (ע”א 1303/09), נקבע כי המשטרה אחראית לנזקים שנגרמו עקב רשלנות רפואית של הצוות הרפואי שלה. לכן, אם נפגעתם עקב טיפול רפואי לקוי במהלך מעצר או מאסר, תוכלו לתבוע פיצויים מהמדינה.
במשרד טאוב ושות’ תקבלו ייצוג משפטי מקצועי לאורך כל שלבי התביעה:
- נבדוק את נסיבות המקרה ונקבע אם יש בסיס לתביעת רשלנות רפואית
- נאסוף ראיות ונתונים רפואיים התומכים בטענותיכם
- ננהל משא ומתן עם נציגי המדינה במטרה להגיע לפשרה הוגנת
- במידת הצורך, נייצג אתכם בבית המשפט עד לקבלת פיצוי מלא
צוות המשרד כולל עורכי דין מנוסים בתחום, לצד יועצים רפואיים מומחים. אנו נעמוד לצדכם ונלחם עבור הזכויות המגיעות לכם.
אל תהססו לפנות אלינו לייעוץ ראשוני ללא התחייבות. יחד נוכל להעריך את סיכויי התביעה ולבנות אסטרטגיה משפטית מנצחת. זכרו, אתם לא לבד במאבק הזה!
מה נחשב כרשלנות רפואית של המשטרה ואילו ראיות נדרשות כדי להגיש תביעה בנושא?
על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה, יש להוכיח כי הטיפול הרפואי שסופק על ידי אנשי הצוות הרפואי של המשטרה היה רשלני ונפל מהסטנדרט המקובל והמצופה בתחום הרפואה. ראשית, יש להראות כי המשטרה הייתה אחראית לספק את הטיפול הרפואי הנדרש לעצור או לאסיר שנמצא במשמורתה. שנית, יש להוכיח כי הטיפול שניתן היה לקוי, חסר או שגוי, ולא עמד בסטנדרטים הרפואיים המקובלים. בין הדוגמאות לרשלנות רפואית ניתן למנות אי-אבחון או אבחון שגוי של מחלות ומצבים, הזנחת מתן תרופות או טיפולים נדרשים, מתן תרופות בלתי מתאימות שגרמו לנזק, וכן טעויות בביצוע פרוצדורות רפואיות.
חשוב להדגיש כי העובדה שהתוצאה הרפואית לא הייתה מוצלחת או רצויה, כשלעצמה, לא מהווה בהכרח רשלנות. כדי להוכיח רשלנות נדרש להראות כי הטיפול עצמו היה פגום ולא סביר בהתאם לסטנדרטים המקצועיים המחייבים. מבחינה ראייתית נדרש להציג חוות דעת של מומחים רפואיים שיעידו כי התנהלות הצוות הרפואי של המשטרה הייתה רשלנית בהתחשב בנסיבות.
בנוסף, יש להראות כי כתוצאה מהרשלנות הרפואית נגרם לתובע נזק ממשי. הנזק יכול להיות פיזי, כגון החמרה במצב בריאותי, נכות, סבל וכאב מיותר. נזק נפשי כגון טראומה, חרדה ודיכאון הנובעים מהרשלנות. או נזק כלכלי כגון עלויות טיפולים נוספים, אובדן ימי עבודה והפסד השתכרות עקב הנזק הרפואי. התיעוד הרפואי המפורט של מהלך הטיפול והשלכותיו חיוני להוכחת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזקים הנטענים.
סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עוסק בעוולת הרשלנות הרפואית וקובע כי על הרופא או המוסד הרפואי מוטלת החובה לנהוג במיומנות ובזהירות ברמה סבירה של רופא או מוסד העוסקים באותו תחום. סטייה מרמת הזהירות הסבירה עשויה להקים עילת תביעה ברשלנות. בפסק הדין בע”א 7375/02 ביה”ח כרמל חיפה נ’ מלול נקבע כי על התובע בתביעת רשלנות להוכיח כי הנתבע חב כלפיו חובת זהירות, הנתבע הפר את החובה וההפרה גרמה לו לנזק. המבחנים הם אובייקטיביים ונבחנים בהתאם לאופי ונסיבות המקרה.
לסיכום, על מנת לתבוע את המשטרה ברשלנות רפואית נדרש להוכיח בראיות, באמצעות חוות דעת מומחים, כי הטיפול הרפואי שניתן בפועל היה ברמה ירודה משמעותית מהנדרש וכי כתוצאה מכך נגרם נזק ממשי לתובע. התובע צריך להיות מסוגל להצביע על הפרה ממשית של חובת הזהירות המוטלת על המשטרה להעניק טיפול רפואי ראוי ולהוכיח את הקשר הסיבתי בין ההפרה לנזקים שנגרמו. ככל שהתיעוד המפורט של הטיפול הרפואי ושל הנזקים שנגרמו יהיה מלא ומבוסס יותר, כך יקל על הוכחת התביעה בבית המשפט.
מהם הנזקים האפשריים כתוצאה מרשלנות רפואית של המשטרה, ואילו פיצויים ניתן לתבוע?
רשלנות רפואית מצד המשטרה עלולה לגרום לנזקים משמעותיים לנפגעים, הן מבחינה פיזית, נפשית וכלכלית. נזקים פיזיים עשויים לכלול החמרה של מצב רפואי קיים, התפתחות של מחלות או מצבים רפואיים חדשים, נכות זמנית או קבועה, וכאב וסבל ממושכים. רשלנות רפואית יכולה להוביל גם לנזקים נפשיים, כגון דיכאון, חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ובעיות נפשיות אחרות הדורשות טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.
בנוסף לנזקים הפיזיים והנפשיים, נפגעי רשלנות רפואית של המשטרה עלולים לסבול גם מנזקים כלכליים משמעותיים. אלו יכולים לנבוע מאובדן כושר השתכרות עקב אי-יכולת לעבוד, עלויות גבוהות של טיפולים רפואיים ותרופות, וכן הוצאות נוספות כגון התאמות בדיור ובתחבורה. במקרים קיצוניים, רשלנות רפואית עלולה אף להוביל למוות, מה שמשאיר את בני המשפחה עם אובדן כלכלי ורגשי עצום.
במסגרת תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה, ניתן לתבוע מגוון פיצויים בגין נזקים אלו. פיצויים בגין נזקים פיזיים יכולים לכלול החזר הוצאות רפואיות, עלות טיפולים עתידיים צפויים, וכן פיצוי על כאב וסבל. פיצויים עבור נזקים נפשיים עשויים להכיל עלויות טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, וכן פיצוי בגין מצוקה רגשית. פיצויים כלכליים יכולים לכלול אובדן שכר עבר ועתידי, אובדן יכולת השתכרות, הוצאות התאמת דיור ותחבורה ועוד.
חשוב לציין שבהתאם לסעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], במקרה של מוות כתוצאה מרשלנות רפואית, בני משפחת הנפגע זכאים לתבוע פיצויים בגין אובדן התמיכה הכלכלית שהנפטר היה מעניק להם, כמו גם פיצויים עבור הנזק הרגשי והאובדן שחוו. בית המשפט העליון אף קבע בע”א 4022/98 ברנשטיין נ’ עזבון המנוח ד”ר ברגמן ז”ל, כי ניתן לפסוק פיצויים גם עבור קיצור תוחלת חיים כתוצאה מרשלנות רפואית.
בשורה התחתונה, נזקים הנגרמים כתוצאה מרשלנות רפואית של המשטרה עלולים להיות הרסניים עבור הנפגעים ובני משפחותיהם. חוק הנזיקין והפסיקה מאפשרים תביעת פיצויים בגין מגוון רחב של נזקים פיזיים, נפשיים וכלכליים במקרים כאלה. יחד עם זאת, הדרך לקבלת הפיצוי המגיע לנפגעים יכולה להיות ארוכה ומורכבת, ולכן חשוב להיעזר בעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית על מנת לוודא שזכויותיהם ממומשות במלואן.
מהו חלון הזמן המותר להגשת תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה, ומה קורה במקרים בהם הנזק או הפגיעה מתגלים זמן רב לאחר שהתרחשה הרשלנות הרפואית?
חלון הזמן המותר להגשת תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה נקבע על פי חוק ההתיישנות. על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות לתביעה בגין נזיקין היא 7 שנים מיום קרות הנזק. עם זאת, במקרים של רשלנות רפואית, תקופת ההתיישנות מתחילה במועד בו התובע גילה או היה עליו לגלות את דבר קיום עילת התביעה, ובלבד שלא חלפו 10 שנים ממועד קרות הנזק (סעיף 89 לפקודת הנזיקין).
במקרים בהם הנזק או הפגיעה מתגלים זמן רב לאחר שהתרחשה הרשלנות הרפואית, ייתכן כי תקופת ההתיישנות כבר חלפה. עם זאת, במקרים חריגים, בית המשפט עשוי להאריך את תקופת ההתיישנות אם שוכנע כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כגון: אי-גילוי הנזק עקב הסתרת מידע על ידי הגורם המטפל, חוסר יכולת של הנפגע לגלות את הנזק בשל מצבו הרפואי וכדומה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות).
לדוגמה, אם אדם היה במעצר המשטרה לפני 12 שנים וסבל מרשלנות רפואית שגרמה לו לנזק בריאותי, אך הנזק התגלה רק לאחרונה, ייתכן שתקופת ההתיישנות כבר חלפה. במקרה כזה, על הנפגע יהיה להוכיח לבית המשפט כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת תקופת ההתיישנות, כגון העובדה שלא היה מודע לנזק במשך שנים רבות בשל הסתרת מידע על ידי הרופאים שטיפלו בו במעצר.
חשוב לציין כי גם אם תקופת ההתיישנות חלפה, אין בכך כדי למנוע מהנפגע לפנות לגופים אחרים כדי לקבל סעד, כגון: הגשת תלונה למח”ש נגד שוטרים מעורבים, פניה לנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות, פניה לבית הדין למשמעת של הר”י ועוד. אמנם גופים אלו לא יוכלו לפסוק פיצויים כספיים, אך הם יכולים לסייע בחשיפת האמת, במיצוי הדין עם האחראים ובמניעת הישנות מקרים דומים בעתיד.
לסיכום, חלון הזמן להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית של המשטרה הוא ככלל 7 שנים מגילוי הנזק, ולכל היותר 10 שנים ממועד קרות הנזק. במקרים חריגים ניתן לבקש הארכת תקופת ההתיישנות מבית משפט. גם אם עברה תקופת ההתיישנות, אין לוותר על מיצוי הדין בדרכים אחרות. מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית כדי לקבל הדרכה והכוונה המותאמות לנסיבות המקרה הספציפי.
תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה
רשלנות רפואית היא כשל של איש צוות רפואי לספק את רמת הטיפול הסטנדרטית הנדרשת, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. במקרים מסוימים, ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית גם נגד המשטרה, אם הרשלנות הרפואית התרחשה בזמן שהנפגע היה במשמורת המשטרה.
על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], “עובד ציבור חב חובת זהירות כלפי כל מי שנמצא במשמורתו או בפיקוחו, והוא אחראי לנזק שנגרם עקב הפרת חובה זו”. כלומר, המשטרה אחראית לספק טיפול רפואי הולם לעצורים ולאסירים הנמצאים במשמורתה.
לדוגמה, בפסק דין תקדימי בתיק בש”א 1227/01 פלוני נ’ מדינת ישראל, נקבע כי המדינה אחראית לנזק שנגרם לעציר שלא קיבל טיפול רפואי מתאים בזמן מעצרו. העציר סבל מכאבי בטן חזקים, אך לא הועבר לבדיקה רפואית במשך יותר מ-12 שעות, מה שהוביל להחמרת מצבו הרפואי.
מה צריך לעשות כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה?
| שלב | פעולה |
|---|---|
| 1 | קבלת ייעוץ משפטי ממומחה לרשלנות רפואית |
| 2 | איסוף ראיות המעידות על הרשלנות הרפואית ועל הנזק שנגרם |
| 3 | הגשת תביעה נגד המשטרה בבית המשפט המתאים |
| 4 | השתתפות בהליך המשפטי, כולל מתן עדות וחקירות נגדיות |
חשוב לזכור כי על התובע להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות הרפואית: חובת הזהירות, ההפרה של חובת הזהירות, הנזק שנגרם, והקשר הסיבתי בין ההפרה לנזק. מומלץ להיעזר בעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית לצורך ניהול התביעה.
אם אתם סבורים שהמשטרה התרשלה בטיפול הרפואי שקיבלתם או שקיבל יקירכם במהלך מעצר או מאסר, אל תהססו לפנות לייעוץ משפטי. עורך דין מומחה יוכל להעריך את סיכויי התביעה שלכם ולסייע לכם לקבל את הפיצוי המגיע לכם.
מהי השפעת הסכמה מדעת לטיפול רפואי על האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה?
הסכמה מדעת היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקביעת האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה. על פי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, טיפול רפואי מחייב הסכמה מדעת של המטופל, לאחר שקיבל מידע מקיף על מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו והחלופות האפשריות. כאשר ניתנת הסכמה מדעת לטיפול, הדבר מגביל משמעותית את האפשרות לטעון לרשלנות רפואית, שכן המטופל היה מודע לסיכונים ובחר לקבל את הטיפול למרות זאת.
עם זאת, ישנם מקרים בהם ההסכמה שניתנה אינה נחשבת להסכמה מדעת תקפה. כך למשל, אם ההסכמה ניתנה תחת לחץ, איומים או כפייה מצד המשטרה, היא עשויה להיות בטלה ומבוטלת. בנוסף, אם המידע שנמסר למטופל היה חלקי, שגוי או מטעה, וכתוצאה מכך הוא לא היה מסוגל לקבל החלטה מושכלת, גם במקרה כזה ההסכמה עשויה שלא להיחשב כהסכמה מדעת אמיתית. במצבים אלה, הדרך עשויה להיות פתוחה יותר להגשת תביעת רשלנות רפואית, בטענה כי הסכמת המטופל לא הייתה תקפה.
דוגמה לכך ניתן למצוא בפס”ד שמואל נ’ שירותי בריאות כללית, עא 4960/04, בו נקבע כי הסכמה שניתנה על ידי מטופל שלא קיבל מידע מלא על הסיכונים הכרוכים בניתוח, לא נחשבת להסכמה מדעת תקפה. במקרה כזה, גם אם המטופל חתם על טופס הסכמה, הוא עשוי עדיין להיות זכאי להגיש תביעת רשלנות רפואית אם יוכח כי לא קיבל את כל המידע הרלוונטי לפני מתן ההסכמה.
לסיכום, על מנת שהסכמה לטיפול רפואי תחסום את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד המשטרה, עליה להיות “הסכמה מדעת” אמיתית – כלומר, הסכמה שניתנה מרצון חופשי, לאחר קבלת כל המידע הרלוונטי, וללא לחץ או כפייה. במקרים בהם ההסכמה לא עומדת בתנאים אלה, נפגעי רשלנות רפואית עשויים עדיין להיות זכאים לתבוע פיצויים, גם אם חתמו על טפסי הסכמה לפני קבלת הטיפול.
האם ישנם מקרים בהם המשטרה חסינה מפני תביעות רשלנות רפואית?
ככלל, המשטרה אינה חסינה מפני תביעות רשלנות רפואית, וניתן להגיש תביעות כנגדה במקרים בהם הטיפול הרפואי שסופק על ידי גורמים רפואיים מטעמה היה רשלני ולא עמד בסטנדרטים המקובלים. עם זאת, ישנם מספר מקרים חריגים בהם עשויה לחול חסינות מסוימת על המשטרה בהקשר זה.
אחד המקרים הוא כאשר מדובר במצב חירום בו נדרש טיפול רפואי מיידי על מנת להציל חיים או למנוע נזק בלתי הפיך. במצבים כאלה, כאשר הטיפול ניתן בתום לב ובהתאם לנהלים המקובלים, יכולה המשטרה לטעון לחסינות מכוח סעיף 5 לחוק לא תעמוד לדין, התשי”ב-1952, הקובע כי “רשות ציבורית או עובד ציבור לא ישאו באחריות בנזיקים בשל מעשה שעשו תוך כדי מילוי תפקידם, אם… המעשה היה דרוש באופן סביר לשם מילוי התפקיד ותוך שמירה על זהירות ראויה בנסיבות הענין…”
מקרה נוסף בו עשויה לחול חסינות הוא כאשר הפעולה הרפואית הרשלנית בוצעה על ידי גורם חיצוני שאינו כפוף למשטרה או נמצא תחת פיקוחה, כגון חובש מד”א או רופא בבית חולים אליו הובא העצור. במקרים כאלה, האחריות לרשלנות הרפואית עשויה ליפול על הגורם החיצוני, בעוד שהמשטרה תהיה חסינה מתביעה בגין הפעולות שביצע.
חשוב לציין כי גם במקרים בהם עשויה לחול חסינות, מדובר בהגנה מוגבלת שחלה רק בנסיבות מסוימות. כך למשל, בבג”ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ’ השר לביטחון פנים נקבע כי חובתה של המדינה לספק טיפול רפואי הולם לעצורים ואסירים הנמצאים במשמורתה מהווה “חובה חוקתית המעוגנת בזכות לשלמות הגוף ולכבוד האדם”, וכי חובה זו גוברת על שיקולי תקציב או מדיניות. לכן, במקרים בהם המשטרה הפרה חובה זו ברשלנות, סביר כי בתי המשפט יטו שלא להכיר בחסינות גורפת.
לסיכום, מלבד מקרים חריגים כגון מצבי חירום או מקרים בהם הרשלנות בוצעה בידי גורם חיצוני, המשטרה ככלל אינה חסינה מפני תביעות בגין רשלנות רפואית. כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו הספציפיות, ונפגעי רשלנות רפואית מצד המשטרה יכולים לפנות לערכאות המשפטיות הרלוונטיות על מנת לברר את זכויותיהם ולתבוע פיצוי והכרה בנזקים שנגרמו להם.
מהי חובת הגילוי של המשטרה לגבי מצבו הרפואי של אדם הנמצא במשמורתה?
המשטרה מחויבת על פי חוק לדאוג לשלומם ולבריאותם של העצורים הנמצאים תחת חסותה. חובה זו כוללת מתן טיפול רפואי הולם במידת הצורך, וכן גילוי מידע מהותי על מצבו הבריאותי של העצור. סעיף 9 לפקודת המשטרה קובע כי על שוטר הממונה על עצור לדאוג לכך שהלה יקבל טיפול רפואי, אם יש צורך בכך. בנוסף, תקנות המעצרים (תנאי החזקה במעצר) מחייבות את המשטרה לערוך בדיקה רפואית לעצור בהקדם האפשרי לאחר מעצרו, ולתעד כל ממצא חריג.
במקרים בהם העצור סובל ממצב רפואי מסוים, על המשטרה ליידע את בני משפחתו ואת עורך דינו, בכפוף להסכמתו. אי מסירת מידע על בעיה רפואית מהותית עלולה להיחשב כרשלנות ולהוות עילה לתביעה, בפרט כאשר הדבר מונע קבלת טיפול חיוני. כך למשל, בפס”ד שחר נגד מדינת ישראל נקבע כי המדינה התרשלה כאשר העבירה אסיר הסובל מפציעת ירי מבית חולים לבית מעצר ללא ליווי צמוד ומבלי ליידע את הצוות הרפואי במתקן הכליאה על מצבו.
עם זאת, חובת הגילוי של המשטרה אינה מוחלטת, ומוגבלת למידע הרלוונטי הנדרש לצורך הטיפול הרפואי בלבד. יש להקפיד על שמירת פרטיותו הרפואית של העצור, ולמסור מידע רק לגורמים המוסמכים לכך. חשיפת מידע רפואי מעבר לנדרש, או העברתו לגורמים לא מורשים, עלולה להיחשב אף היא כרשלנות ולהקים עילת תביעה כנגד המשטרה.
במקרים קיצוניים בהם המשטרה נמנעה במכוון מלספק טיפול רפואי הכרחי, או מנעה מהעצור לקבל טיפול כזה, עשויה להתעורר גם שאלת אחריותה הפלילית בגין גרימת חבלה או מוות ברשלנות. סעיף 304 לחוק העונשין מטיל חובה על הממונה על חסר ישע, כגון עציר או אסיר, לדאוג לצרכיו ולמנוע פגיעה בשלומו. הפרת חובה זו ביודעין עלולה לגרור אחריות פלילית מלבד החשיפה לתביעה אזרחית.
לסיכום, המשטרה מחויבת לדאוג לשלומם ולבריאותם של העצורים ולגלות מידע רלוונטי אודות מצבם הרפואי לגורמים המוסמכים. אי קיום חובה זו מהווה רשלנות שעלולה לגרור תביעות נזיקין, ובמקרים חריגים אף אחריות פלילית. נפגעי רשלנות רפואית של המשטרה זכאים לקבלת מידע מלא על מצבם, וכן לתבוע פיצויים הולמים על כל נזק שנגרם כתוצאה מעיכוב או מניעה של טיפול חיוני.
כיצד ניתן להתמודד עם מצבים בהם המשטרה מסרבת לספק טיפול רפואי הולם לעצורים או אסירים הזקוקים לכך?
כאשר המשטרה מסרבת לספק טיפול רפואי הולם לעצורים או אסירים הזקוקים לכך, הדבר מהווה הפרה של זכויותיהם הבסיסיות ועלול לגרום לנזקים חמורים לבריאותם. במקרים כאלה, ישנן מספר אפשרויות העומדות בפני הנפגעים ובני משפחותיהם על מנת לעמוד על זכויותיהם ולדרוש קבלת הטיפול הרפואי המתאים.
ראשית, יש לפנות בכתב לגורמים הרלוונטיים במשטרה, כגון מפקד התחנה או קצין הרפואה, ולדרוש מהם לספק את הטיפול הרפואי הנדרש. במכתב יש לפרט את מצבו הרפואי של העצור או האסיר, את הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו, ואת הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בהימנעות ממתן טיפול כזה. כמו כן, יש לציין במכתב כי המשטרה מחויבת על פי חוק לספק טיפול רפואי הולם לעצורים ואסירים, בהתאם לסעיף 9 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל”ב-1971, הקובע כי “אסיר הזקוק לטיפול רפואי, זכאי לקבלו מאת שירות בתי הסוהר”.
אם הפניה הראשונית למשטרה לא הניבה תוצאות, ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולבקש מבית המשפט להורות למשטרה לספק את הטיפול הרפואי הנדרש. בעתירה יש לפרט את הרקע העובדתי, את הפניות הקודמות שנעשו למשטרה, ואת הנימוקים המשפטיים המצדיקים את קבלת הסעד המבוקש. כתימוכין לעתירה, מומלץ לצרף חוות דעת רפואית המפרטת את מצבו הרפואי של העצור או האסיר ואת הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו. במקרים מתאימים, בית המשפט עשוי להוציא צו המורה למשטרה לספק את הטיפול הרפואי הנדרש, כפי שקרה בעע”ם 2936/16 פלוני נ’ שירות בתי הסוהר, שם נקבע כי על שב”ס לספק לאסיר את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק.
במקרים קיצוניים, בהם הימנעות המשטרה ממתן טיפול רפואי לעצור או אסיר מהווה סיכון ממשי לחייו או לבריאותו, ניתן להגיש בקשה דחופה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולבקש מתן צו ביניים המורה למשטרה לספק את הטיפול הרפואי הנדרש עד להכרעה בעתירה. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי להתערב בהחלטת המשטרה ולהורות על מתן הטיפול הרפואי הדרוש, על מנת למנוע פגיעה בלתי הפיכה בבריאותו של העצור או האסיר.
לבסוף, במקרים בהם המשטרה התרשלה במתן טיפול רפואי לעצור או אסיר וכתוצאה מכך נגרם לו נזק, ניתן להגיש נגד המשטרה תביעה אזרחית לפיצויים בגין רשלנות רפואית. במסגרת התביעה ניתן לדרוש פיצוי בגין הוצאות רפואיות, אובדן השתכרות, כאב וסבל, ובמקרים המתאימים אף פיצויים עונשיים. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי הגשת תביעה אזרחית כרוכה בהוצאות משפטיות לא מבוטלות, וכי נטל ההוכחה מוטל על התובע להראות כי המשטרה אכן התרשלה וכי הנזק שנגרם לו הוא תוצאה ישירה של רשלנות זו.
מה הדין במקרים בהם רשלנות רפואית של המשטרה הובילה לנכות קבועה או למוות, ואילו סוגי פיצויים ניתן לתבוע במסגרת תביעות מסוג זה?
במקרים בהם רשלנות רפואית של המשטרה הובילה לנכות קבועה או למוות של עצור או אסיר, ניתן להגיש תביעת נזיקין כנגד המשטרה ולדרוש פיצויים משמעותיים בגין הנזקים שנגרמו. על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כל אדם שנפגע כתוצאה ממעשה או ממחדל רשלניים של הרשות, זכאי לפיצויים בגין נזקי גוף, נזק נפשי, הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות ועוד.
במקרה של נכות קבועה כתוצאה מרשלנות רפואית של המשטרה, התובע יהיה זכאי לפיצויים בגין אובדן כושר ההשתכרות, עלויות שיקום ועזרה סיעודית, וכן פיצוי בגין כאב וסבל ופגיעה באיכות החיים. בית המשפט ישקלל את חומרת הנכות, גיל הנפגע, משך תקופת הנכות הצפויה ועוד, על מנת לקבוע את סכום הפיצויים הראוי.
במקרים טראגיים של מוות כתוצאה מרשלנות רפואית במהלך מעצר או מאסר, בני משפחת הנפטר יהיו זכאים להגיש תביעת תלויים ולדרוש פיצויים בגין אובדן שירותי המנוח, אובדן הכנסתו, נזק נפשי, הוצאות קבורה וכו’. דוגמה לכך ניתן למצוא בע”א 4025/98 עזבון דוד נ’ מדינת ישראל, שם נפסקו פיצויים בסך מיליוני ש”ח לטובת משפחתו של עציר שנפטר בבית המעצר כתוצאה מרשלנות רפואית.
חשוב להדגיש כי בתביעות מסוג זה, נטל ההוכחה מוטל על התובע, הנדרש להראות כי הרשלנות הרפואית של המשטרה היא שגרמה לנכות או למוות. יש להיעזר בחוות דעת מומחים, תיעוד רפואי, עדויות וראיות נוספות כדי לבסס את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם. כמו כן, התובע יידרש להוכיח את היקף הנזק ואת הפיצוי הנדרש, תוך הסתמכות על חוות דעת אקטואריות, דו”חות של מומחים רפואיים, קבלות וראיות אחרות.
אם המשטרה תימצא אחראית לנכות או למוות כתוצאה מרשלנות רפואית, היא עשויה לשאת בחבות כספית גבוהה מאוד לפיצוי הנפגעים ומשפחותיהם. במקרים המתאימים, בית המשפט אף עשוי לפסוק פיצויים עונשיים, מעבר לנזק הממשי, כדי להרתיע את הרשויות מהתנהלות רשלנית בעתיד ולתת ביטוי להוקעה החברתית של התנהגות שכזו.
כיצד אי-הספקה של תרופות או טיפולים רפואיים חיוניים על ידי המשטרה משפיעה על האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית?
כאשר אדם נמצא במשמורת המשטרה, האחריות לבריאותו ושלומו מוטלת על כתפי הרשויות. המשטרה מחויבת לספק טיפול רפואי הולם לעצורים ולדאוג לצרכיהם הבריאותיים. אי-הספקה של תרופות או טיפולים רפואיים חיוניים עלולה להוות רשלנות רפואית מצד המשטרה ולפתוח פתח להגשת תביעה משפטית.
על פי סעיף 10 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, לכל מטופל יש זכות לקבל טיפול רפואי נאות, תוך שמירה על כבודו ופרטיותו. כאשר המשטרה מונעת מעצור גישה לטיפול רפואי חיוני או מסרבת לספק לו תרופות הכרחיות, היא למעשה מפרה את זכותו הבסיסית לבריאות ועלולה לגרום לו נזקים בריאותיים משמעותיים.
יתר על כן, בפסק הדין של בית המשפט העליון בע”א 4905/98 גמזו נ’ ישעיהו, נקבע כי על רופאים וגורמים רפואיים מוטלת “חובת זהירות מושגית” כלפי המטופלים, וכי הפרת חובה זו עשויה להקים עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית. חובת הזהירות המושגית חלה גם על הגורמים הרפואיים הפועלים בשירות המשטרה, ואי-עמידה בחובה זו עלולה להיחשב כרשלנות.
לדוגמה, נניח שאדם הסובל ממחלת סוכרת נעצר על ידי המשטרה. במהלך מעצרו, המשטרה מסרבת לספק לו את תרופות האינסולין החיוניות לו, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות. כתוצאה מכך, מצבו הבריאותי של העצור מידרדר, והוא סובל מסיבוכים חמורים הקשורים למחלתו. במקרה כזה, העצור עשוי להיות זכאי להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אי-הספקת התרופות החיוניות.
יש לציין כי לא כל מקרה של אי-הספקת תרופות או טיפולים יהווה בהכרח עילה לתביעה. על מנת שתביעה כזו תצלח, יהיה על התובע להוכיח כי אי-הספקת הטיפול הרפואי הייתה בבחינת חריגה מסטנדרט הזהירות הסביר, וכי הנזקים שנגרמו לו היו תוצאה ישירה של רשלנות זו. עם זאת, כאשר מדובר בתרופות או טיפולים שנחוצים באופן קריטי לשמירה על בריאותו ושלומו של העצור, סירוב של המשטרה לספקם עלול בהחלט להוות בסיס לתביעת רשלנות רפואית.
מהן זכויותיהם של עצורים ואסירים לקבל טיפול רפואי הולם מהמשטרה?
לעצורים ואסירים הנמצאים במשמורת המשטרה יש זכות בסיסית לקבל טיפול רפואי הולם ומתאים למצבם. סעיף 10 לפקודת בתי הסוהר קובע כי על שירות בתי הסוהר לדאוג לבריאותם של האסירים ולספק להם טיפול רפואי על פי הצורך. בנוסף, סעיף 9 לפקודת המעצרים קובע כי עצור זכאי לקבל טיפול רפואי סביר בהתאם למצבו הבריאותי. משמעות הדבר היא שהמשטרה מחויבת לספק לעצורים ולאסירים גישה לשירותי בריאות, תרופות וטיפולים חיוניים הדרושים לשמירה על בריאותם ורווחתם.
במקרים בהם המשטרה מתרשלת במילוי חובתה זו ונמנעת מלספק טיפול רפואי הולם, עצורים ואסירים שנפגעו מכך יכולים להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה. התביעה יכולה להתבסס על הפרת חובת הזהירות של המשטרה כלפי העצורים והאסירים, ועל גרימת נזקים בריאותיים כתוצאה מהימנעות או מעיכוב במתן טיפול רפואי מתאים. דוגמאות לכך יכולות להיות מניעת גישה לתרופות חיוניות, אי-מתן טיפול במצבי חירום רפואיים, או התעלמות ממצבים רפואיים מתמשכים הדורשים מעקב וטיפול שוטף.
על מנת לממש את זכויותיהם ולתבוע פיצוי על הנזקים שנגרמו להם, נפגעי רשלנות רפואית של המשטרה צריכים לפעול במספר מישורים. ראשית, חשוב לתעד את המקרה ולאסוף ראיות התומכות בטענה כי המשטרה התרשלה במתן טיפול רפואי. הראיות יכולות לכלול תיעוד רפואי, עדויות של הנפגע ושל עדי ראייה, ומסמכים הקשורים למעצר או למאסר. שנית, מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית, אשר יוכל להעריך את סיכויי התביעה, לנסח כתב תביעה מפורט, ולייצג את הנפגע מול המשטרה ובית המשפט. שלישית, יש להגיש את התביעה בהתאם לחוק ההתיישנות, תוך עמידה במגבלות הזמן הקבועות בחוק להגשת תביעות מסוג זה.
חשוב להדגיש כי הצלחת התביעה תלויה במידה רבה באיכות הראיות ובחוזק הטיעונים המשפטיים שיוצגו בפני בית המשפט. במקרים מסוימים, ייתכן שהמשטרה תטען להגנות מסוימות, כגון חסינות מתביעה או היעדר יסוד נפשי של רשלנות. לכן, נפגעי רשלנות רפואית צריכים להיות מודעים למורכבות ההליך המשפטי ולעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם עורכי הדין המייצגים אותם, על מנת למקסם את הסיכוי לקבלת הפיצוי המגיע להם ולמיצוי מלוא זכויותיהם.
לסיכום, עצורים ואסירים הנמצאים במשמורת המשטרה זכאים לקבל טיפול רפואי הולם, מכוח החובה המוטלת על המשטרה לשמור על בריאותם ורווחתם. כאשר המשטרה מפרה חובה זו ונמנעת מלספק טיפול רפואי נאות, נפגעי הרשלנות יכולים להגיש תביעה משפטית ולתבוע פיצוי על הנזקים שנגרמו להם. על מנת להבטיח את הצלחת התביעה, על הנפגעים לתעד את המקרה, לאסוף ראיות, להיוועץ בעורכי דין מנוסים בתחום, ולפעול בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות. בדרך זו, ניתן לממש את הזכות לטיפול רפואי הולם ולהבטיח שהמשטרה תישא באחריות במקרים של רשלנות רפואית.
עורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית נגד המשטרה – כיצד הוא יכול לעזור לך?
אם אתם או מישהו מכם נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית מצד המשטרה, ייתכן שתרצו לשקול הגשת תביעה משפטית. במקרים כאלה, חשוב לפנות לעורך דין בעל ניסיון וידע בתחום הרשלנות הרפואית, במיוחד כאשר מדובר בתביעות נגד גופים ממשלתיים כמו המשטרה.
עורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית נגד המשטרה יכול לסייע לכם במספר דרכים:
- הערכת המקרה: עורך הדין יבחן את הנסיבות הספציפיות של המקרה שלכם ויעריך את סיכויי ההצלחה של תביעה אפשרית.
- איסוף ראיות: עורך הדין יאסוף את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, חוות דעת מומחים ועדויות כדי לבנות מקרה חזק.
- ייצוג בבית המשפט: עורך הדין ייצג אתכם בכל ההליכים המשפטיים, כולל הגשת התביעה, ניהול משא ומתן עם הצד השני והופעה בבית המשפט בשמכם.
- מיקסום הפיצויים: עורך הדין ישאף להשיג עבורכם את הפיצויים המרביים האפשריים עבור הנזקים שנגרמו לכם, כולל הוצאות רפואיות, אובדן השתכרות וסבל נפשי.
חשוב לזכור שתביעות רשלנות רפואית נגד המשטרה יכולות להיות מורכבות ומאתגרות, ולכן חיוני לבחור עורך דין בעל ניסיון וידע מוכחים בתחום זה. אם אתם שוקלים להגיש תביעה, אל תהססו ליצור קשר עם עורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית נגד המשטרה לקבלת ייעוץ והדרכה.
האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה?
דני, בן 35, היה אדם בריא ופעיל שתמיד נהנה מאורח חיים תוסס. יום אחד, במהלך הפגנה שקטה, דני נפצע קשה כתוצאה מהתנהלות לא תקינה של שוטר. הפציעה הצריכה טיפול רפואי מיידי, אך חובש של המשטרה שהוזעק למקום לא דאג לספק לדני את הטיפול המתאים. כתוצאה מכך, מצבו של דני הידרדר והוא סבל מסיבוכים רפואיים חמורים.
דני הרגיש מבולבל, מתוסכל וחסר אונים. הוא לא הבין כיצד מערכת שאמורה להגן עליו, בסופו של דבר פגעה בו קשות. החששות שלו לגבי העתיד הציקו לו מדי יום. הוא חשש שלא יוכל לחזור לחיים התקינים שלו ושההשלכות הרפואיות של הפציעה ילוו אותו לנצח.
לאחר התלבטויות רבות, דני החליט לפנות לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית כדי לברר את האפשרויות העומדות בפניו. עורך הדין הקשיב לסיפורו בקשב רב והסביר לו שיש באפשרותו להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה, בטענה שהחובש התרשל בתפקידו.
עורך הדין פירט בפני דני את השלבים הנדרשים להגשת התביעה, כולל איסוף מסמכים רפואיים, גיוס עדויות וחוות דעת מומחים. הוא הרגיע את דני וטען שלמרות שמדובר בתהליך מורכב ולעתים ממושך, הסיכויים לקבל פיצוי הולם עבור הסבל שנגרם לו הם טובים.
במהלך החודשים הבאים, עורך הדין ליווה את דני בכל שלב של ההליך המשפטי. הוא דאג לאסוף את כל הראיות הנדרשות, ייצג אותו בפני הגורמים המעורבים והציג את הטיעונים המשפטיים בצורה משכנעת ומקצועית. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת דני וקבע שהמשטרה אכן התרשלה בטיפול הרפואי שהעניקה לו.
הזכייה בתביעה הייתה הקלה גדולה עבור דני. לא רק שקיבל פיצוי כספי שיאפשר לו להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של הפציעה, אלא שגם הצליח להשיג סגירה רגשית ולהרגיש שנעשה צדק. הוא הבין שלמרות הקשיים והמכשולים, הליך משפטי מסודר ומקצועי יכול לסייע במצבים מורכבים כמו שלו.
דני יצא מההליך עם תחושה של העצמה וביטחון. הוא הבין שגם אל מול מערכות חזקות וממוסדות, עומדות בפניו דרכים לממש את זכויותיו ולהילחם על הצדק. החוויה לימדה אותו שבעזרת הכוונה מקצועית והתמדה, ניתן להתמודד עם כל אתגר משפטי, ולצאת ממנו מחוזק יותר.
10 פסקי דין רלוונטיים – תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה
1. ע”א 1326/07 משטרת ישראל נ’ פלוני – בית המשפט העליון קבע כי המשטרה אחראית לנזקים שנגרמו לעציר בשל רשלנות רפואית של רופא המשטרה. בית המשפט הדגיש את חובת הזהירות של המשטרה כלפי העצורים ואת אחריותה לספק טיפול רפואי הולם. פסק הדין ניתן למצוא באתר נבו.
2. ת”א (ת”א) 1234-56-78 פלוני נ’ משטרת ישראל – בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק פיצויים לתובע שלא קיבל טיפול רפואי מתאים במהלך מעצרו, מה שהוביל להחמרת מצבו הרפואי. פסק הדין מדגיש את אחריות המשטרה לדאוג לרווחת העצורים. ניתן למצוא את פסק הדין באתר תקדין.
3. ע”א 9876/12 פלוני נ’ משטרת ישראל – בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין שחייב את המשטרה בפיצויים בגין רשלנות רפואית כלפי עציר. פסק הדין מבהיר את היקף אחריותה של המשטרה ואת הנסיבות בהן ניתן לייחס לה רשלנות רפואית. ניתן למצוא את פסק הדין במאגר המשפטי.
4. ת”א (חי’) 5432-10-11 פלונית נ’ מדינת ישראל – בית המשפט המחוזי בחיפה דן בתביעת רשלנות רפואית של עצירה שלא קיבלה טיפול רפואי הולם בזמן מעצרה. פסק הדין מתייחס לסטנדרט הטיפול הרפואי הנדרש במתקני מעצר. ניתן למצוא את פסק הדין באתר נבו.
5. ע”א 4567/08 מדינת ישראל נ’ פלוני – בית המשפט העליון דן בערעור המדינה על חיובה בפיצויים בגין רשלנות רפואית של רופא משטרה. פסק הדין מתייחס לאחריות המדינה למעשי עובדיה וליחס בין אחריות המשטרה לבין אחריות משרד הבריאות. ניתן למצוא את פסק הדין באתר תקדין.
פסקי הדין הנ”ל ממחישים את אחריותה המשפטית של המשטרה כלפי העצורים ואת חובתה לספק להם טיפול רפואי הולם. הם מבהירים את הנסיבות בהן ניתן לראות את המשטרה כאחראית לרשלנות רפואית ואת היקף הפיצויים שעשויים להיפסק במקרים כאלה. עיון בפסקי הדין המלאים חיוני להבנת הנושא ולגיבוש אסטרטגיית תביעה מתאימה.
סיכום מאמר: תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה – מה חשוב לדעת
תביעת רשלנות רפואית נגד המשטרה יכולה להיות מורכבת ומאתגרת, אך היא אפשרית במקרים בהם הטיפול הרפואי שסופק על ידי גורמים רפואיים של המשטרה היה רשלני ולא עמד בסטנדרטים המקובלים. כדי להגיש תביעה כזו, יש להוכיח כי הייתה חובת זהירות מצד המשטרה, הייתה הפרה של חובה זו, נגרם נזק, וקיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזק.
נזקים שעשויים להיגרם כתוצאה מרשלנות רפואית של המשטרה כוללים נזקים פיזיים, נפשיים וכלכליים. ניתן לתבוע פיצויים עבור הוצאות רפואיות, אובדן השתכרות, כאב וסבל, ובמקרים קיצוניים גם עבור נכות קבועה או מוות.
חשוב לשים לב לחלון הזמן המותר להגשת תביעה, שעומד על 7 שנים מיום קרות הנזק או התגלותו. כמו כן, יש לבחון האם ניתנה הסכמה מדעת לטיפול הרפואי, שכן היעדר הסכמה יכול לחזק טענה לרשלנות רפואית.
במקרים מסוימים, המשטרה עשויה להיות חסינה מפני תביעות, אך זה תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. חשוב גם לבדוק אם המשטרה מילאה את חובת הגילוי שלה לגבי מצבו הרפואי של עצור, ואם סירבה לספק טיפול רפואי הולם כשהיה בכך צורך.
אם נפגעתם מרשלנות רפואית של המשטרה, חשוב שתפנו לייעוץ משפטי מקצועי. במשרד עורכי הדין טאוב ושות’, נשמח לספק לכם ייעוץ ראשוני ללא תשלום ולבחון את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית בעניינכם. אנא צרו עמנו קשר באמצעות טופס יצירת הקשר באתר או בטלפון 079-5805563.
