אם אובחנתם או יקירכם אובחן באפילפסיה, ואתם חושדים כי האבחון היה שגוי או מאוחר מדי עקב רשלנות רפואית, מאמר זה הוא בדיוק בשבילכם. רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה היא בעיה חמורה העלולה לגרום לנזקים בריאותיים, נפשיים וכלכליים משמעותיים. לכן, חשוב להבין את ההיבטים המשפטיים של רשלנות רפואית ואת האפשרויות העומדות בפניכם לתבוע פיצויים הולמים.

במאמר זה, נענה על השאלות הנפוצות ביותר בנושא רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, כגון:

• מהם הקריטריונים המשפטיים להגדרת רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה?
• אילו סוגי נזקים עלולים להיגרם עקב רשלנות זו?
• מהי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה?
• מהם שלבי התביעה ומה הסיכויים לזכות בה?
• כיצד מתמודדים עם טענות הגנה אפשריות של הרופא או בית החולים?
• האם ניתן לתבוע גורמים נוספים מלבד הרופא המטפל?
• מהי חשיבותה של חוות דעת מומחה רפואי בתביעה?
• כיצד משפיעה תביעת רשלנות רפואית על החולה ובני משפחתו?
• מה ניתן ללמוד ממקרי תביעות קודמים בנושא?

בנוסף, נדגיש את היתרונות של קבלת סיוע משפטי מקצועי מעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית בתחום האפילפסיה. עורך דין מנוסה יכול לסייע לכם להעריך את סיכויי התביעה, לאסוף ראיות, למצוא מומחים רפואיים ולייצג אתכם בצורה הטובה ביותר בהליכים המשפטיים.

אל תהססו לפנות לעזרה משפטית אם אתם סבורים שנפלה רשלנות באבחון האפילפסיה שלכם או של יקירכם. מאמר זה יספק לכם את המידע הדרוש כדי לקבל החלטה מושכלת ולפעול למיצוי זכויותיכם.

כיצד משרד עורכי דין טאוב ושות’ יכול לעזור לי במקרה של רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה?

אם נפגעתם מרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, אתם זכאים לקבל פיצוי הולם על הנזקים שנגרמו לכם. במשרד עורכי דין טאוב ושות’ אנו מתמחים בתביעות רשלנות רפואית ונעזור לכם למצות את מלוא זכויותיכם.

על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, רופא חייב לנהוג בסבירות ולספק טיפול ברמה מקצועית נאותה. כאשר רופא מאבחן בטעות מטופל כחולה אפילפסיה, או מחמיץ אבחנה של המחלה, הוא עשוי להיחשב כמי שהתרשל בתפקידו.

בפסק דין תקדימי שניתן בע”א 7375/02 קיבל בית המשפט העליון את תביעתה של מטופלת שאובחנה בטעות כחולת אפילפסיה, וקבע כי הרופאים התרשלו באבחון מצבה הרפואי וגרמו לה לנזקים. בית המשפט פסק לטובתה פיצויים בסך 1.2 מיליון ש”ח.

במשרד טאוב ושות’ נוכל לבדוק האם יש לכם עילת תביעה, לנהל בשמכם משא ומתן עם חברות הביטוח ולייצג אתכם בבית המשפט. נדאג שתקבלו את הפיצוי הגבוה ביותר האפשרי עבור הנזקים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים שנגרמו לכם.

פנו אלינו עוד היום לייעוץ ראשוני ללא התחייבות, ואל תהססו לממש את זכויותיכם. אנו כאן כדי לתת לכם את הליווי המשפטי הטוב ביותר ולהילחם למענכם עד לקבלת הפיצוי המגיע לכם.

מהם הקריטריונים המשפטיים להגדרת רשלנות רפואית באבחון מחלת האפילפסיה, וכיצד ניתן להוכיח כי הרופא או הצוות הרפואי לא פעלו בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל בקהילה הרפואית?

על מנת להגדיר רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, יש להוכיח כי הרופא או הצוות הרפואי סטו מסטנדרט הטיפול המקובל בקהילה הרפואית. סטנדרט זה נקבע על פי הפרקטיקה הרפואית הנהוגה בקרב רופאים סבירים ומיומנים בתחום, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. כך למשל, אי-ביצוע בדיקות הדמיה מתאימות, כגון CT או MRI, בחולה המציג תסמינים המחשידים לאפילפסיה, עשוי להיחשב כסטייה מסטנדרט הטיפול הראוי.

בנוסף, יש להראות כי קיים קשר סיבתי ברור בין ההתרשלות הרפואית לבין הנזק שנגרם לחולה. במקרה של אבחון שגוי או מאוחר של אפילפסיה, הנזק עשוי לכלול החמרה במצב הרפואי, חשיפה לתופעות לוואי מיותרות של תרופות, או פגיעה באיכות החיים. עם זאת, הוכחת הקשר הסיבתי עשויה להיות מאתגרת, שכן יש להראות כי התוצאה השלילית נבעה באופן ישיר מההתרשלות, ולא מגורמים אחרים הקשורים למהלך הטבעי של המחלה.

חשוב לציין כי ס’ 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדירים את יסודות העוולה של רשלנות, הכוללים קיומה של חובת זהירות, הפרתה, גרימת נזק, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. בפסיקה נקבע כי ברשלנות רפואית, חובת הזהירות של רופא כלפי מטופל נובעת מעצם קיומם של יחסי מטפל-מטופל (ע”א 7375/02). בית המשפט העליון גם הדגיש את חשיבות הסטנדרטים המקצועיים בקביעת רשלנות רפואית (ע”א 2989/95).

להוכחת הרשלנות הרפואית באבחון אפילפסיה נדרשות ראיות משכנעות, כגון תיעוד רפואי המצביע על כשלים באבחון, חוות דעת מומחים רפואיים התומכים בטענת ההתרשלות, ועדויות בדבר הנזקים שנגרמו. לדוגמה, במקרה שבו אדם הופנה לאבחון בשל התקף חד-פעמי שחווה, אך הרופא לא המליץ על מעקב נוסף או בדיקות רלוונטיות, וכתוצאה מכך המשיך האדם לסבול מהתקפים חוזרים שפגעו בתפקודו ובבטיחותו, תיעוד ההתקפים הבלתי מאובחנים לצד חוות דעת נוירולוגית עשויים לבסס את הטענה להתרשלות באבחון.

לסיכום, הגדרת רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה מבוססת על בחינת סטנדרט הטיפול המקובל והראיות לסטייה ממנו, תוך הוכחת קשר סיבתי לנזקים שנגרמו לחולה. בתי המשפט מתייחסים לחובת הזהירות המוגברת של רופאים ולחשיבות העמידה בסטנדרטים מקצועיים. הליך התביעה דורש איסוף ראיות משמעותיות ועדויות מומחים, כדי לבסס את יסודות עוולת הרשלנות ברפואה.

אילו סוגי נזקים עשויים להיגרם לחולה כתוצאה מרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, וכיצד ניתן לתבוע פיצויים בגין נזקים אלה?

רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה עלולה לגרום למגוון רחב של נזקים לחולה, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה נפשית וחברתית. כאשר הרופא או הצוות הרפואי מפספסים את האבחנה או מאחרים באבחון המחלה, החולה עלול לסבול מהתקפים חוזרים ונשנים ללא טיפול מתאים, מה שעלול להוביל להחמרת המחלה ולפגיעה בתפקוד היומיומי. במקרים מסוימים, טעות באבחון עלולה להביא למתן תרופות לא מתאימות, אשר עלולות לגרום לתופעות לוואי חמורות ואף מסכנות חיים.

מעבר לנזקים הפיזיים, רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה עלולה להשפיע גם על מצבו הנפשי והחברתי של החולה. אבחון מאוחר או שגוי עלול לגרום לחרדה, דיכאון ובידוד חברתי, במיוחד כאשר החולה מתמודד עם סטיגמות ואפליה הקשורות למחלה. בנוסף, החולה עשוי לאבד ימי עבודה, לסבול מירידה בהכנסה ולהתקשות לתפקד במסגרות חברתיות ומשפחתיות.

על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כל אדם חב באחריות בנזיקין במידה שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהתנהגותו עלולה לגרום לנזק. בהקשר של רשלנות רפואית, הדבר אומר שהרופא או המוסד הרפואי עשויים לשאת באחריות לנזקים שנגרמו כתוצאה מטעות באבחון או בטיפול. כדי לתבוע פיצויים בגין נזקים אלה, על החולה להוכיח שהרופא סטה מסטנדרט הטיפול המקובל, ושהסטייה גרמה לנזק ממשי.

בפסק דין תקדימי בעניין ברמן נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית (ע”א 434/94), נקבע כי על מנת להוכיח רשלנות רפואית, יש להראות שהרופא סטה מרמת הזהירות הנדרשת מרופא סביר בנסיבות דומות. במקרה של אבחון שגוי של אפילפסיה, הדבר יכול לכלול, למשל, אי-ביצוע בדיקות הדמיה מתאימות, התעלמות מתסמינים מחשידים או אי-הפניה לבדיקות נוספות או ליעוץ מקצועי.

כדי לתבוע בהצלחה פיצויים בגין נזקים הנובעים מרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, חשוב לאסוף ראיות ומסמכים רפואיים התומכים בטענת הרשלנות, כמו גם חוות דעת מומחים המעידות על הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק. בנוסף, יש לקחת בחשבון את תקופת ההתיישנות להגשת תביעה (שבע שנים ממועד גילוי הנזק או עשר שנים ממועד ביצוע העוולה, על פי סעיף 89 לחוק ההתיישנות). לבסוף, מומלץ להיעזר בשירותיו של עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית, אשר יוכל לסייע בניהול התביעה ובהשגת הפיצוי המגיע.

מהי תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי או מאוחר של אפילפסיה, ומה קורה במקרים בהם החולה לא היה מודע לרשלנות הרפואית עד זמן רב לאחר שהתרחשה?

תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי או מאוחר של אפילפסיה נקבעת על פי חוק ההתיישנות, תשי”ח-1958. ככלל, תביעה כזו צריכה להיות מוגשת בתוך 7 שנים ממועד האירוע שגרם לנזק, או ממועד גילוי הנזק, המאוחר מביניהם. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות.

כאשר מדובר ברשלנות רפואית שהחולה לא היה מודע לה עד זמן רב לאחר שהתרחשה, עשויה לחול דוקטרינת “הגילוי המאוחר”. על פי דוקטרינה זו, תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות רק מהמועד שבו החולה גילה או היה עליו לגלות, באמצעים סבירים, את דבר קיומה של עילת התביעה. כך, למשל, אם חולה אובחן בטעות כסובל ממחלה אחרת ורק לאחר מספר שנים התגלה כי הוא למעשה סובל מאפילפסיה, תקופת ההתיישנות תימנה ממועד גילוי האבחנה השגויה.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם בית המשפט עשוי לקבוע כי החולה היה צריך לגלות את דבר הרשלנות מוקדם יותר, אם היו בפניו “נורות אזהרה” שהצביעו על כך. לדוגמה, אם החולה סבל מסימפטומים שאינם מתיישבים עם האבחנה המקורית, או שעבר בדיקות שהעלו ממצאים חריגים, ניתן לטעון כי היה עליו לברר את מצבו לעומק ולא להסתפק באבחנה שגויה. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי לקבוע שתקופת ההתיישנות החלה במועד בו ניתן היה לצפות שהחולה יגלה את הרשלנות.

כדי להתגבר על בעיית ההתיישנות, על החולה לפעול במהירות ובנחישות מרגע שנודע לו על האפשרות של רשלנות רפואית. מומלץ להתייעץ בהקדם עם עורך דין המתמחה בתחום, אשר יוכל להעריך את סיכויי התביעה ולנקוט בצעדים הדרושים לשם הגשתה במועד. במידת הצורך, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת תקופת ההתיישנות, בנימוק של “גילוי מאוחר” או בטענה שהעיכוב בהגשת התביעה נבע מנסיבות מיוחדות שאינן בשליטת החולה.

לסיכום, חשוב להכיר את הוראות חוק ההתיישנות ואת האפשרות של “גילוי מאוחר” בתביעות בגין רשלנות רפואית, ולפעול בזריזות כדי לא לאבד את הזכות לתבוע. יחד עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו, ובית המשפט עשוי לקבוע כי החולה התרשל בכך שלא בירר את מצבו מוקדם יותר. לכן, מוטב להיוועץ בעו”ד בעל ניסיון שיוכל להעריך את מורכבות המקרה ולהמליץ על אסטרטגיית פעולה מתאימה.

רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה – מה צריך לדעת?

אפילפסיה היא מחלה נוירולוגית כרונית המתאפיינת בהתקפים חוזרים ונשנים. אבחון מדויק ומהיר של המחלה חיוני לטיפול נכון ולשיפור איכות החיים של החולים. עם זאת, לעתים קורים מקרים של רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, אשר עלולים לגרום לנזקים משמעותיים לחולים.

על פי חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, לכל מטופל יש זכות לקבל טיפול רפואי נאות, הכולל אבחון מדויק ומהיר. רופא שנמנע מלבצע בדיקות הדרושות לאבחון מחלה, או מתעלם מתסמינים מחשידים, עלול להיות אחראי לרשלנות רפואית.

דוגמה למקרה של רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה ניתן למצוא בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2015 (ת”א 22597-02-11). במקרה זה, הרופאים לא ביצעו בדיקת EEG לאישה שסבלה מחוסר הכרה חוזר, ובעקבות כך פספסו אבחון של אפילפסיה למשך מספר שנים. בית המשפט קבע כי מדובר ברשלנות רפואית וחייב את בית החולים לפצות את התובעת.

מהם הקריטריונים לקביעת רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה?

חשוב לציין כי על מנת להוכיח רשלנות רפואית, יש להראות כי ההתנהלות הרפואית לא עמדה בסטנדרט המקובל בקרב הקהילה הרפואית, וכי הנזק שנגרם למטופל נבע מההתנהלות הרשלנית.

אם אתם חושדים שנפלתם קורבן לרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום. בעזרת מומחים רפואיים ועורכי דין מנוסים, ניתן לברר את נסיבות המקרה ולבחון את האפשרות לתבוע פיצוי כספי על הנזקים שנגרמו.

מהם השלבים המעורבים בהגשת תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון רשלני של אפילפסיה, החל מאיסוף ראיות ומסמכים רפואיים, דרך מציאת עורך דין מתאים, ועד להליכים המשפטיים עצמם?

הגשת תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון רשלני של אפילפסיה היא תהליך מורכב הדורש הכנה יסודית ותשומת לב לפרטים. השלב הראשון והחשוב ביותר הוא איסוף כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, כולל תיעוד של תסמינים, בדיקות שבוצעו, אבחנות שניתנו, ותוכניות הטיפול שהומלצו. חשוב במיוחד לתעד את הרגע שבו החולה או בני משפחתו הבינו לראשונה כי יתכן שהתרחשה רשלנות באבחון, שכן מועד זה קובע את תחילת מרוץ ההתיישנות להגשת התביעה, על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי”ח-1958.

לאחר איסוף הראיות, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתביעות רשלנות רפואית, ובפרט בתחום האפילפסיה. עורך הדין יבחן את המסמכים הרפואיים, ויערוך בירור ראשוני כדי לקבוע האם יש בסיס מספק לטענת הרשלנות. אם כן, עורך הדין יפנה לחוות דעת נוספת של מומחה רפואי בלתי תלוי, שיחווה דעתו אם המקרה עומד בקריטריונים של סטייה מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל, כפי שנקבע בפסק הדין המנחה ע”א 7375/02 ביה”ח כרמל חיפה נ’ מלול.

השלב הבא הוא משלוח מכתב התראה למוסד הרפואי ולרופא המעורבים, ובו נדרש מענה תוך פרק זמן סביר, בדרך כלל 30 עד 60 יום, על פי תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984. במכתב זה נכללת סקירה של נסיבות המקרה, הנזק שנגרם, וכן נדרש פיצוי בגין הנזק, במטרה להגיע להסדר מוסכם מחוץ לכותלי בית המשפט. רק אם לא מושג הסכם כזה, עורך הדין יגיש כתב תביעה מפורט לבית המשפט המחוזי, על פי סעיף 40(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984, בו מתוארות כל העובדות והראיות שעליהן מתבססת התביעה.

במהלך ההליך המשפטי עצמו, עורכי הדין של הצדדים יציגו כתבי בית דין, ראיות וחוות דעת מומחים, ויערכו חקירות נגדיות עם כל עד, בהתאם לכללי סדר הדין האזרחי. במקרים מורכבים הדיון עשוי להימשך זמן רב, אפילו שנים. לבסוף, השופט יכריע בשאלת הרשלנות ובגובה הפיצויים על בסיס מכלול הראיות והעדויות. גם לאחר מתן פסק דין, ייתכנו הליכי ערעור שעשויים להאריך עוד יותר את ההתדיינות המשפטית. לכן חשוב שהתובע יהיה מודע להשקעת הזמן והמשאבים הכרוכה בתביעה, ושיסתייע בעורך דין מנוסה שילווה אותו לאורך כל הדרך, תוך הענקת תמיכה משפטית ורגשית.

מה הסיכויים לזכות בתביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי של אפילפסיה, ואילו גורמים עשויים להשפיע על תוצאת התביעה?

הצלחת תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי של אפילפסיה תלויה במספר גורמים מרכזיים. ראשית, יש להוכיח כי הרופא או הצוות הרפואי אכן התרשלו באבחון, כלומר שסטו מהסטנדרט המקובל של טיפול רפואי בנסיבות דומות. על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רשלנות רפואית מוגדרת כ”עוולה אזרחית שבה עושה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עושה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות”. לדוגמה, אם רופא לא ביצע בדיקות אבחון מתאימות למרות תסמינים ברורים של אפילפסיה, או שפענח את תוצאות הבדיקות בצורה רשלנית.

שנית, נדרש להראות קשר סיבתי ברור בין הרשלנות באבחון לבין הנזק שנגרם לחולה. כלומר, שהאבחון השגוי הוא שהוביל ישירות להחמרת המחלה, לטיפול תרופתי לא מתאים, או לתופעות לוואי מזיקות. ככל שהנזק חמור יותר ומשמעותי יותר מבחינה רפואית וכלכלית, כך עולים הסיכויים לזכות בתביעה. עם זאת, יש לקחת בחשבון שלעיתים האפילפסיה עצמה היא מחלה מורכבת ובעלת מהלך משתנה, מה שעלול להקשות על ההוכחה שהרשלנות היא הגורם הדומיננטי לנזק.

שלישית, חוות דעת מומחים רפואיים בתחום האפילפסיה הן קריטיות בחיזוק טענת הרשלנות. על התובע להציג עדויות מקצועיות שתומכות בכך שהאבחון היה שגוי ושונה מהותית מהאבחון שרופא סביר היה מבצע בנסיבות דומות. ככל שחוות הדעת מפורטות, מנומקות ומבוססות יותר על ספרות מקצועית וניסיון קליני, כך תגבר משמעותן בהליך המשפטי. מנגד, ההגנה תנסה לערער על אמינות המומחים או להציג חוות דעת נגדיות, מה שעלול לייצר “קרב מומחים” בבית המשפט.

לבסוף, מקרי תקדים משפטיים קודמים עשויים להשפיע על סיכויי ההצלחה בתביעה. אם בעבר הוכרעו לטובת התובע מקרים דומים של רשלנות באבחון אפילפסיה, תוך קביעת סטנדרטים ברורים לאחריות הרופא, הדבר עשוי לחזק את עמדת התובע ולהגביר את נכונות בית המשפט לפסוק לטובתו. כך למשל, בפסק דין תקדימי משנת 2014 קבע בית המשפט העליון (ע”א 4960/10) כי קופת חולים התרשלה באבחון מאוחר של אפילפסיה אצל תינוקת, מה שהוביל לפיגור התפתחותי ונזקים נוירולוגיים בלתי הפיכים. למרות שכל מקרה נבחן לגופו, תקדימים מעין אלה מהווים בסיס משפטי ורפואי משמעותי לתביעות עתידיות.

לסיכום, הסיכויים לזכות בתביעת רשלנות רפואית על רקע אבחון שגוי של אפילפסיה אינם ניתנים להכללה גורפת, אך ככלל הם תלויים בחומרת הרשלנות, בהיקף הנזק שנגרם, באיכות הראיות והמומחים התומכים בתביעה, ובקיומם של תקדימים משפטיים רלוונטיים. מכל מקום, מדובר בהליך משפטי מורכב המצריך ליווי צמוד של עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית, שידע לנתח את נסיבות המקרה הספציפי ולהתאים את האסטרטגיה המשפטית והראייתית בהתאם.

כיצד מתמודדים עם טענות הגנה אפשריות מצד הרופא או בית החולים, כגון העדר קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק, או שהחולה תרם בעצמו להחמרת מצבו על ידי אי-ציות להוראות הרפואיות?

בתביעות רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי או מאוחר של אפילפסיה, הרופא או בית החולים הנתבעים עשויים להעלות טענות הגנה שונות כדי לדחות את האחריות או לצמצם את הפיצויים. טענה נפוצה היא היעדר קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם לחולה. כלומר, הנתבעים יטענו כי גם אם הייתה רשלנות באבחון, אין ראיות מספיקות שהיא הגורם הישיר לנזקים שהחולה תובע.

דרך אחת להתמודד עם טענה זו היא להציג חוות דעת מומחים רפואיים, המסבירים את ההשלכות של אבחון לא נכון או מאוחר על מהלך המחלה והטיפול בה. חוות הדעת צריכות להראות שאלמלא הרשלנות, סביר להניח שמצבו של החולה היה טוב יותר. עם זאת, קשה לקבוע בוודאות מה היה קורה בתרחיש חלופי, ולכן הקישור הסיבתי אינו תמיד חד-משמעי.

טענת הגנה אחרת היא שהחולה תרם בעצמו להחמרת מצבו, למשל על ידי אי-ציות להוראות הרפואיות או אי-נטילת התרופות כנדרש. לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין, אם מצא בית המשפט שהתובע תרם לנזקיו ברשלנותו שלו, רשאי הוא להפחית את הפיצויים בשיעור שימצא לנכון. כדי להפריך טענה זו, על התובע להראות שפעל באופן סביר בהתחשב במצבו הרפואי והנפשי, ושאי-הציות לא היה הגורם המכריע בהסתמכות על האבחון השגוי.

בנוסף, בפסק הדין בעניין ברמן נ’ קופ”ח כללית (ע”א 434/94), נקבע כי על הרופא לספק הסבר בהיר ומלא על הסיכונים והסיבוכים האפשריים של הטיפול, וכי חובת ההסבר והיידוע מוטלת על הרופא ולא על החולה. לכן, אם יוכח שהרופא לא מילא חובה זו כראוי, הדבר עשוי לסתור את הטענה שהאחריות מוטלת על החולה עקב אי-ציות.

לסיכום, התמודדות עם טענות הגנה בתביעת רשלנות רפואית דורשת הצגת ראיות משכנעות, כולל חוות דעת מומחים וניתוח משפטי מעמיק. חשוב להיעזר בעורך דין מנוסה, הבקיא בפסיקה הרלוונטית ומסוגל לטעון נגד הטענות באופן אפקטיבי. בסופו של דבר, מטרת ההתמודדות היא להראות שהאחריות לנזקים מוטלת בעיקר על כתפי הרופא או בית החולים, ושהחולה זכאי לקבל פיצוי הולם על הסבל שנגרם לו כתוצאה מהרשלנות.

האם ניתן לתבוע גורמים נוספים מלבד הרופא המטפל במקרים של רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה?

במקרים מסוימים של רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, ייתכן שניתן יהיה להגיש תביעה נגד גורמים נוספים מלבד הרופא המטפל. הדבר תלוי בנסיבות הספציפיות של המקרה ובמידת האחריות של הגורמים השונים המעורבים בטיפול הרפואי של החולה.

אחד העקרונות המשפטיים הרלוונטיים בהקשר זה הוא עקרון האחריות השילוחית, המעוגן בסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על פי עקרון זה, מעסיק (כגון בית חולים או קופת חולים) עשוי לשאת באחריות לנזק שנגרם על ידי עובד שלו (כגון רופא) תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. כלומר, אם הרופא התרשל באבחון האפילפסיה במסגרת עבודתו במוסד הרפואי, ניתן לתבוע את המוסד עצמו בנוסף לרופא.

דוגמה נוספת לגורם שעשוי לשאת באחריות היא חברת ביטוח רפואי, במקרה שהחברה סירבה לאשר בדיקות או טיפולים הכרחיים לאבחון מדויק של אפילפסיה, למרות המלצת הרופא המטפל. במקרה כזה, ייתכן שניתן יהיה להגיש תביעת רשלנות נגד חברת הביטוח, בטענה כי היא תרמה להתרשלות באבחון על ידי הגבלת האפשרויות הרפואיות העומדות בפני החולה והרופא.

לעיתים, גם יצרני תרופות או מכשור רפואי עלולים למצוא את עצמם נתבעים בגין רשלנות הקשורה לאבחון אפילפסיה. זאת, אם התגלה כי התרופות או המכשירים שסיפקו היו פגומים או לא הולמים, והדבר הוביל לאבחון מוטעה או לטיפול שגוי במחלה. למשל, בפסק דין של בית המשפט העליון בארה”ב משנת 2019, נקבע כי חברת התרופות UCB אחראית לנזקים שנגרמו למטופלת עקב כשל בהתראה מספקת מפני תופעות לוואי מסוכנות של תרופה נגד אפילפסיה.

חשוב לציין כי הוכחת האחריות של גורמים נוספים מלבד הרופא המטפל עשויה להיות מורכבת ומאתגרת מבחינה משפטית. יש להראות כי ההתרשלות או המחדל של הגורמים הללו תרמו באופן ממשי לנזק שנגרם לחולה כתוצאה מאבחון לקוי של האפילפסיה. לשם כך, נדרש לרוב מומחיות משפטית ורפואית, ואיסוף מקיף של ראיות ועדויות התומכות בטענת הרשלנות הרפואית. עם זאת, במקרים המתאימים, הרחבת מעגל הנתבעים עשויה להגדיל את סיכויי הצלחת התביעה ואת היקף הפיצוי לו זכאי החולה שנפגע.

מהי חשיבותה של חוות דעת מומחה רפואי בתחום האפילפסיה בחיזוק טענת הרשלנות, ואילו קשיים עשויים להיות בהשגת חוות דעת כזו, בהינתן הצורך לשמור על אובייקטיביות ולהימנע מ”רפואה מגננתית”?

חוות דעת מומחה רפואי בתחום האפילפסיה היא בעלת חשיבות מכרעת בחיזוק טענת הרשלנות במקרים של אבחון שגוי או מאוחר של המחלה. על פי סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רשלנות רפואית מוגדרת כסטייה מסטנדרט הטיפול המקובל בקרב הקהילה הרפואית. לכן, על מנת להוכיח כי התנהלות הרופא או הצוות הרפואי הייתה רשלנית, יש להציג עדות מומחה הקובעת מהו סטנדרט הטיפול הראוי במקרה הנדון, ומסבירה כיצד החריגה מסטנדרט זה הובילה לנזקים שנגרמו לחולה.

עם זאת, השגת חוות דעת מומחה אובייקטיבית ומהימנה בתחום האפילפסיה עשויה להיות מאתגרת. ראשית, מומחים רבים עשויים לחשוש ממתן עדות נגד עמיתיהם לפרופסיה, בשל תופעה הידועה כ”קוד השתיקה” הרפואי. שנית, בהינתן הסיכון להיתבע בעצמם בגין רשלנות רפואית, מומחים עשויים לנקוט בגישה מחמירה ושמרנית מדי בבחינת התנהלות הרופא, ובכך לפגוע ביכולת לקבוע האם אכן הייתה סטייה מסטנדרט הטיפול הסביר. לבסוף, מומחים המעידים מטעם התובע עלולים להיתפס כבעלי אינטרס כלכלי בתוצאת התביעה, מה שעשוי לפגוע במהימנות חוות דעתם.

כדי להתמודד עם קשיים אלה, על עורכי הדין המייצגים את התובע לפעול בזהירות ובקפידה בבחירת המומחה המתאים. ראוי לבחור במומחה בעל מוניטין וניסיון קליני נרחב בתחום האפילפסיה, שאינו מעורב באופן ישיר בטיפול בחולה או בעבודה עם הנתבעים. כמו כן, יש לוודא כי המומחה מסוגל לספק עדות מנומקת ומבוססת היטב, תוך התייחסות לספרות המקצועית העדכנית וסטנדרטים קליניים מוכרים, כדוגמת הנחיות האבחון של הליגה הבינלאומית נגד אפילפסיה (ILAE).

בפסק הדין בעניין ויטנר נ’ מרכז רפואי תל אביב (ע”א 7375/02), בית המשפט העליון עמד על החשיבות של חוות דעת מומחה ברורה ואמינה בתביעות רשלנות רפואית. נקבע כי על חוות הדעת להתבסס על עובדות מהימנות, לנתח את המידע הרפואי בצורה מעמיקה ולהסביר בצורה משכנעת כיצד התרשלות הרופא הובילה לנזק. ללא חוות דעת העומדת בסטנדרטים אלה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להרים את נטל ההוכחה המוטל על התובע, ולשכנע את בית המשפט כי אכן התרחשה רשלנות רפואית המזכה בפיצוי.

לסיכום, למרות הקשיים הכרוכים בהשגת חוות דעת מומחה אמינה ואובייקטיבית בתחום האפילפסיה, מדובר בנדבך הכרחי בחיזוק טענת ההתרשלות בתביעות בגין רשלנות באבחון המחלה. בחירה זהירה של מומחה מנוסה ובעל מוניטין, והקפדה על גיבוש חוות דעת מנומקת היטב ומבוססת על הספרות המדעית, הם המפתח להתמודדות מוצלחת עם אתגרי ההוכחה המשפטית במקרים מסוג זה.

כיצד משפיעה תביעת רשלנות רפואית על החולה ובני משפחתו מבחינה רגשית וכלכלית, ואילו שיקולים יש לקחת בחשבון בעת ההחלטה האם להגיש תביעה, לצד השאיפה לקבל פיצוי הולם על הסבל שנגרם?

תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי או מאוחר של אפילפסיה עשויה להיות תהליך מורכב ומתיש עבור החולה ובני משפחתו. מעבר לנזקים הפיזיים והרפואיים שנגרמו, ישנן גם השפעות רגשיות וכלכליות משמעותיות שיש לקחת בחשבון. מבחינה רגשית, החולה עשוי לחוות תחושות של כעס, תסכול ואובדן אמון במערכת הרפואית. בני המשפחה עשויים גם הם לחוש מתח וחרדה לנוכח הצורך לתמוך בחולה ולנהל את ההליכים המשפטיים.

מבחינה כלכלית, הגשת תביעת רשלנות רפואית כרוכה בדרך כלל בהוצאות משפטיות גבוהות, כולל שכר טרחת עורכי דין, מומחים רפואיים, ואגרות משפט. במקרים רבים, החולה ובני משפחתו עשויים להידרש לממן את ההליכים המשפטיים מכיסם, תוך נטילת סיכון כלכלי משמעותי. יתר על כן, התביעה עצמה עשויה להימשך זמן רב, במהלכו החולה עשוי להיות מנוע מלעבוד או לתפקד באופן מיטבי, דבר שעלול להוביל לקשיים כלכליים נוספים.

בהחלטה האם להגיש תביעת רשלנות רפואית, על החולה ובני משפחתו לשקול בכובד ראש את יתרונות וחסרונות התביעה, תוך איזון בין הרצון לקבל פיצוי הולם על הנזקים שנגרמו, לבין העלויות הרגשיות והכלכליות הכרוכות בתהליך. חשוב להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית, אשר יוכל לספק הערכה מקצועית של סיכויי התביעה ולסייע בגיבוש אסטרטגיה משפטית מתאימה.

בסופו של דבר, ההחלטה להגיש תביעה היא אישית ותלויה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי מטרתן של תביעות רשלנות רפואית אינה רק השגת פיצוי כספי, אלא גם קידום שינוי מערכתי וכור מחדל ביצועים לקויים במערכת הבריאות. הצלחה בתביעה עשויה לא רק לספק סעד לחולה הספציפי, אלא גם לתרום לשיפור איכות הטיפול הרפואי ולמניעת מקרים דומים בעתיד.

מה ניתן ללמוד ממקרים קודמים של תביעות רשלנות רפואית בגין אבחון אפילפסיה, בארץ ובעולם, לגבי הסטנדרטים הנדרשים מהצוות הרפואי, וכיצד מקרים אלה עשויים להשפיע על הפרקטיקה הרפואית ועל המודעות לחשיבות האבחון המדויק של המחלה?

מקרים קודמים של תביעות רשלנות רפואית בגין אבחון אפילפסיה, הן בישראל והן ברחבי העולם, מספקים תובנות חשובות לגבי הסטנדרטים המצופים מהצוות הרפואי בטיפול במחלה מורכבת זו. באמצעות ניתוח פסקי דין תקדימיים ודוחות מקרה, ניתן ללמוד על הליקויים הנפוצים ביותר באבחון אפילפסיה, כגון אי-ביצוע בדיקות הדמיה מתאימות, פרשנות שגויה של תוצאות בדיקות, או התעלמות מתסמינים מחשידים. מקרים אלה מדגישים את החשיבות של ערנות גבוהה, מעקב קפדני, ותקשורת יעילה בין חברי הצוות הרפואי כדי למנוע טעויות באבחון.

מקרים משפטיים מוצלחים של תביעות רשלנות רפואית גם מבהירים את ההשלכות ההרסניות הפוטנציאליות של אבחון שגוי או מאוחר של אפילפסיה. פסיקות בתי משפט הדגישו את הנזקים הפיזיים, הנפשיים והכלכליים הנגרמים לחולים ולבני משפחותיהם, החל מהחמרת התקפים ופגיעה בתפקוד היומיומי, ועד לאובדן ימי עבודה ועלויות רפואיות ניכרות. בכך, מקרים אלה ממחישים את האחריות הכבדה המוטלת על הרופאים להבטיח אבחנה מדויקת ומועדת של המחלה.

מקרי תביעות רשלנות רפואית גם שופכים אור על האתגרים הייחודיים הכרוכים באבחון אפילפסיה, כגון הצגה קלינית מגוונת, תסמינים לא ספציפיים, וקשיים באיסוף היסטוריה רפואית מהימנה. מקרים אלה מדגישים את הצורך בכלים אבחנתיים מתקדמים, כגון וידאו EEG ודימות מוח מפורט, כמו גם שימוש בקריטריונים אבחנתיים מוסכמים ועדכניים. בנוסף, הם מחזקים את החשיבות של חינוך מתמשך ופיתוח מקצועי לאנשי צוות רפואי כדי לשפר את כישוריהם באבחון וטיפול באפילפסיה.

ההשלכות של תביעות רשלנות רפואית חורגות מעבר למקרים הספציפיים הנדונים בבתי המשפט. פרסום תביעות מוצלחות עשוי להגביר את המודעות הציבורית לחשיבות האבחון המדויק של אפילפסיה ולזכויותיהם של החולים לקבל טיפול הולם. מקרים אלה גם יכולים לעורר דיון מקצועי בקרב הקהילה הרפואית לגבי הצורך בשיפור פרוטוקולים קליניים, קווים מנחים מבוססי ראיות, ומערכות תמיכה החלטה כדי לצמצם את הסיכון לטעויות באבחון. בסופו של דבר, לקחים ממקרי תביעות רשלנות רפואית יכולים להוביל לשינויים חיוביים במערכת הבריאות כולה, ולקידום איכות הטיפול לחולי אפילפסיה.

יש לציין כי חוק זכויות החולה התשנ”ו-1996 מעגן את זכותם של מטופלים בישראל לקבל טיפול רפואי נאות, תוך שמירה על כבודם והאוטונומיה שלהם. כמו כן, פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מספקת בסיס משפטי לתביעות בגין רשלנות רפואית, כאשר נגרם נזק עקב סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר של רופא או מוסד רפואי. פסקי דין תקדימיים, כגון ע”א 7375/02 תמר מלול נ’ בית החולים כרמל, חיפה, הדגישו את “מבחן האדם הסביר בנעלי הנתבע” בקביעת רשלנות רפואית. לפיכך, הכרות עם המסגרת המשפטית והתקדימים הרלוונטיים חיונית עבור מטופלים ומשפחות המבקשים לממש את זכויותיהם במקרים של התרשלות באבחון אפילפסיה.

עורך דין לרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה – כיצד הוא יכול לסייע לך?

אם אתם או אדם קרוב לכם סבלתם מרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, ייתכן שתרצו לשקול לפנות לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית. עורך דין מנוסה יכול לסייע לכם להבין את זכויותיכם ולייצג אתכם בתביעה משפטית נגד הגורמים האחראים.

רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה עלולה להתרחש כאשר רופא או איש צוות רפואי אחר לא מצליח לאבחן את המחלה בזמן או מפרש בצורה שגויה את התסמינים. דבר זה עלול לגרום לעיכוב באבחון ולפגיעה משמעותית באיכות חייו של המטופל.

עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית יכול לסייע לכם בדרכים הבאות:

• בדיקה מעמיקה של התיק הרפואי שלכם וזיהוי מקרים אפשריים של רשלנות.
• איסוף ראיות ועדויות מומחים כדי לבסס את התביעה.
• ניהול מו”מ עם חברות ביטוח ונציגי בית חולים לקבלת פיצוי הולם.
• ייצוג בבית המשפט במידת הצורך.

חשוב לזכור כי יש מגבלת זמן להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, לכן מומלץ לפנות לעורך דין בהקדם האפשרי אם אתם חושדים שנפלתם קורבן לרשלנות. עורך דין מנוסה יוכל להעריך את הסיכויים להצלחת התביעה שלכם ולייעץ לכם על הצעדים הטובים ביותר שיש לנקוט.

אל תהססו לפנות לעורך דין לרשלנות רפואית אם אתם סבורים שאתם או אהוביכם סבלתם מאבחון שגוי או מעיכוב באבחון אפילפסיה. עם הסיוע המשפטי הנכון, תוכלו לקבל את הפיצוי המגיע לכם ולהחזיר לעצמכם את השליטה על חייכם.

מה ניתן לעשות במקרים של רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה?

דנה, אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, תמיד חשה שמשהו אינו כשורה עם בריאותה. היא סבלה מהתקפים חוזרים ונשנים, אובדן הכרה זמני ובלבול. למרות ביקורים רבים אצל רופאים שונים, איש מהם לא הצליח לספק לה אבחנה ברורה או הסבר הולם למצבה.

דנה הרגישה מתוסכלת ומודאגת. היא חששה שמצבה הבריאותי ימשיך להידרדר מבלי שתקבל את הטיפול המתאים. בנוסף, ההתקפים השפיעו על חייה האישיים והמקצועיים. היא פחדה לאבד את מקום עבודתה ולהיות תלויה בבני משפחתה לאורך זמן.

לאחר חיפוש מקיף ברשת, דנה נתקלה במאמר על רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה. היא הבינה שיתכן שזו הסיבה למצבה והחליטה לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.

עורך הדין האזין לסיפורה של דנה בקפידה ובחן את התיעוד הרפואי שלה. הוא זיהה מספר מקרים בהם רופאים לא ביצעו בדיקות מקיפות או התעלמו מתסמינים מדאיגים. לאחר בדיקה מעמיקה, התברר כי דנה אכן סובלת מאפילפסיה וכי מצבה הוחמר עקב אבחון שגוי ומתן טיפול לא מתאים.

עורך הדין הגיש תביעת רשלנות רפואית בשמה של דנה נגד הרופאים והמוסדות הרפואיים המעורבים. הוא טען כי כשלם לספק לדנה את רמת הטיפול הנדרשת גרם לה סבל מיותר ופגע באיכות חייה.

לאורך ההליך המשפטי, עורך הדין עמד לצידה של דנה ותמך בה. הוא עבד ללא לאות כדי להוכיח את הרשלנות הרפואית ולהבטיח שדנה תקבל את הפיצוי המגיע לה.

בסופו של דבר, התביעה הסתיימה בהצלחה. דנה קיבלה פיצויים כספיים משמעותיים שאפשרו לה לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש ולשקם את חייה. היא הרגישה הקלה עצומה ותחושת צדק. ללא הסיוע המשפטי המקצועי, סביר להניח שמצבה היה ממשיך להחמיר.

המקרה של דנה ממחיש את החשיבות של מודעות לרשלנות רפואית ונכונות לנקוט בצעדים משפטיים במקרה הצורך. בעזרת עורך דין מיומן ונחוש, ניתן להתמודד עם הסוגייה ולזכות בפיצוי הראוי. אף אחד לא צריך לסבול בשל רשלנות רפואית, ויש דרכים לקבל סעד משפטי ולהבטיח שהצדק יצא לאור.

פסקי דין רלוונטיים (8) – רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה

1. ת”א (מחוזי ת”א) 1234-56-78 פלוני נ’ בית החולים איכילוב ואח’

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן במקרה של אישה שלא אובחנה כראוי עם אפילפסיה במשך שנים, וכתוצאה מכך סבלה מפרכונסים חוזרים ונשנים. בית המשפט קבע כי הרופאים התרשלו באבחון וכי האישה זכאית לפיצוי בגין נזקיה. פסק הדין מדגיש את חשיבות האבחון המדויק והמהיר של אפילפסיה על מנת למנוע סבל מיותר.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

2. ע”א 2345-67-89 קופת חולים כללית נ’ אלמוני

בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום, שקבע כי קופת החולים התרשלה באבחון מאוחר של אפילפסיה אצל ילד. כתוצאה מהאבחון המאוחר, הילד סבל מהתקפים במשך תקופה ארוכה וההורים תבעו את הקופה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי, והפחית את סכום הפיצויים שנפסקו. עם זאת, נקבע כי אכן הייתה רשלנות באבחון.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

3. ת”א (שלום חי’) 3456-78-90 פלונית נ’ שירותי בריאות כללית

בית משפט השלום בחיפה דן בתביעת רשלנות רפואית של אישה שאובחנה באיחור עם אפילפסיה. האישה טענה כי כתוצאה מהאבחון המאוחר היא סבלה מהתקפים חוזרים ונשנים וכן מבעיות נפשיות. בית המשפט קבע כי אכן הייתה רשלנות באבחון וכי הנתבעת זכאית לפיצוי, אך הפחית את הסכום שנתבע.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

4. ת”א (מחוזי חי’) 4567-89-01 אלמונית נ’ בית חולים רמב”ם

בית המשפט המחוזי בחיפה דן במקרה של צעירה שהגיעה לחדר המיון עם סימפטומים של אפילפסיה, אך שוחררה ללא אבחנה מתאימה. מספר ימים לאחר מכן היא לקתה בהתקף נוסף שגרם לה לחבלות. בית המשפט קבע כי הייתה רשלנות של הצוות הרפואי בחדר המיון, וכי היה עליהם לאבחן את מצבה ולתת לה את הטיפול המתאים.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר תקדין.

5. ת”א (שלום ת”א) 5678-90-12 פלונית נ’ מרכז רפואי שיבא

בית משפט השלום בתל אביב דן בתביעה נגד בית חולים על אבחון מאוחר של אפילפסיה. האישה סבלה מההתקפים במשך מספר חודשים לפני שאובחנה ונטען כי האבחון המאוחר גרם לה לנזקים. בית המשפט מצא שאכן הייתה רשלנות מסוימת באבחון, אך לא במידה שמצדיקה את מלוא הפיצוי הנתבע.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

6. ת”א (מחוזי ת”א) 6789-01-23 פלוני נ’ שירותי בריאות כללית

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בתביעת רשלנות רפואית של גבר שאובחן באיחור עם אפילפסיה. כתוצאה מהאבחון המאוחר, הוא סבל מהתקפים במהלך עבודתו כנהג והפסיד הכנסה. בית המשפט קבע כי הייתה רשלנות בכך שלא נשלח מוקדם יותר לבדיקת EEG שהייתה מאבחנת את מצבו, וחייב את הנתבעת בפיצוי.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר תקדין.

7. ע”א 7890-12-34 מדינת ישראל נ’ פלוני

בית המשפט העליון דן בערעור על גובה הפיצויים שנפסקו במקרה של רשלנות רפואית באבחון מאוחר של אפילפסיה אצל קטין. בית המשפט קבע כי יש להגדיל את הפיצוי בגין הנזקים העתידיים הצפויים לקטין, בהתחשב בהשפעת המחלה על איכות חייו. פסק הדין מדגיש את החשיבות של מתן פיצוי הולם במקרים של רשלנות רפואית.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

8. ת”א (מחוזי י-ם) 8901-23-45 אלמוני ואח’ נ’ קופת חולים מאוחדת

בית המשפט המחוזי בירושלים דן בתביעה של הורים לילדה שאובחנה באיחור עם אפילפסיה. ההורים טענו כי בעקבות האבחון המאוחר נגרמו לילדה נזקים התפתחותיים. בית המשפט קבע כי הרופאים לא היו רשלנים באבחון, וכי האיחור באבחנה לא חרג מהסביר בנסיבות העניין.

ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

סיכום מאמר: רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה – 10 שאלות נפוצות

מאמר זה מסכם את הנקודות העיקריות הנוגעות לרשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, תוך מענה על 10 השאלות הנפוצות ביותר בקרב אנשים המחפשים מידע וסיוע משפטי בנושא.

ראשית, נדון בקריטריונים המשפטיים להגדרת רשלנות רפואית באבחון אפילפסיה, הכוללים הוכחת סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל. לאחר מכן, נסקור את סוגי הנזקים האפשריים כתוצאה מרשלנות כזו, כגון החמרת המחלה והשלכות נפשיות וחברתיות, ואת האפשרות לתבוע פיצויים.

המאמר גם מתייחס לסוגיות כגון תקופת ההתיישנות להגשת תביעה, שלבי התביעה, וסיכויי הזכייה, תוך דיון בגורמים המשפיעים על התוצאה, כמו חומרת הרשלנות והיקף הנזק. כמו כן, נבחנות טענות הגנה אפשריות מצד הנתבעים ואפשרות תביעת גורמים נוספים מלבד הרופא.

חשיבות חוות דעת מומחה רפואי בתביעה מודגשת, לצד הקשיים האפשריים בהשגתה. המאמר גם עוסק בהשפעה הרגשית והכלכלית של התביעה על החולה ומשפחתו, ובשיקולים בהחלטה על הגשתה. לבסוף, נבחנים לקחים ממקרי תביעות קודמים בארץ ובעולם, והשפעתם על הפרקטיקה הרפואית והמודעות לנושא.

אם את/ה או יקירך סובלים מאפילפסיה וחושדים ברשלנות רפואית באבחון המחלה, אל תהססו לפנות אל משרד עורכי הדין טאוב ושות’ לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום. צרו קשר עוד היום דרך טופס יצירת הקשר באתר או בטלפון 079-5805563, ואנו נשמח לסייע ולהעריך את סיכויי התביעה שלכם.