אם אתם קוראים שורות אלה, סביר להניח שאתם או אדם הקרוב לכם נאלצים להתמודד עם השלכותיה של פרוצדורה רפואית שהסתבכה, ועומדים בפני השאלה הקריטית: האם מדובר בסיבוך רפואי ידוע או שמא ברשלנות רפואית? ההבחנה בין שני המצבים הללו היא בעלת חשיבות עצומה, שכן היא עשויה להשפיע על זכותכם לקבל פיצוי הולם על הנזקים שנגרמו לכם, ולמנוע מקרים דומים בעתיד.

המאמר שלפניכם נועד לספק לכם את המידע החיוני להבנת ההבדלים בין סיבוך רפואי ידוע לבין רשלנות רפואית, ולהדריך אתכם בצעדים הראשונים בתהליך התביעה המשפטית. נעסוק בשאלות נפוצות כגון כיצד ניתן להבחין בין סיבוך רפואי לרשלנות, מה הם הקריטריונים המשפטיים להגדרת רשלנות רפואית, אילו ראיות נדרשות כדי לבסס תביעה, מה תפקידה של הסכמה מדעת, מהם הסעדים והפיצויים האפשריים, וכיצד ניתן למזער את הסיכון לרשלנות מלכתחילה.

המידע המוצג במאמר מבוסס על ניסיונם של עורכי דין מומחים בתחום הרשלנות הרפואית, אשר מכירים היטב את המורכבות והרגישות הכרוכות בסוגיה זו. בסיוע הנכון, תוכלו לפעול בצורה מושכלת ויעילה כדי להגן על זכויותיכם, לקבל את הפיצוי המגיע לכם, ולהבטיח שאף מטופל לא ייפגע שוב כתוצאה מרשלנות רפואית שניתן היה למנוע.

איך משרד עורכי דין טאוב ושות’ יכול לעזור לי להבין את ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית?

כאשר אנו עוברים טיפול רפואי, אנו מצפים לקבל את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. עם זאת, לעתים קורה שמשהו משתבש והמצב הבריאותי שלנו מתדרדר. במקרים כאלה, חשוב להבין את ההבדל בין סיבוך רפואי ידוע לבין רשלנות רפואית.

סיבוך רפואי ידוע הוא תופעת לוואי אפשרית של הטיפול, שהסיכון לה ידוע מראש ומפורט בטופס ההסכמה מדעת עליו חותם המטופל לפני הפרוצדורה. לעומת זאת, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הצוות הרפואי סוטה מסטנדרט הטיפול המקובל, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל.

על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, על מנת להוכיח רשלנות רפואית יש להראות כי:

1. הייתה חובת זהירות של הצוות הרפואי כלפי המטופל.
2. הצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות.
3. כתוצאה מההפרה נגרם נזק למטופל.
4. קיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזק.

בפסק הדין המנחה בעניין ד”ר קיקיון נ’ משרד הבריאות, נקבע כי על מנת לקבוע האם התרחשה רשלנות רפואית, יש לבחון את התנהלות הרופא ביחס לסטנדרט המקצועי המקובל, כפי שרופא סביר היה נוהג באותן נסיבות.

אם חוויתם סיבוך בעקבות טיפול רפואי ואתם חושדים שמדובר ברשלנות, משרד עורכי דין טאוב ושות’ כאן כדי לסייע. אנו נבחן את המקרה שלכם לעומק, נסביר לכם את ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות, ונייעץ לכם האם יש בסיס להגשת תביעה. עם ניסיון של יותר מעשור בתחום, צוות המומחים שלנו ידאג שתקבלו את הפיצוי המגיע לכם.

אל תתמודדו עם החשד לרשלנות רפואית לבד. צרו קשר עוד היום עם משרד טאוב ושות’ לייעוץ ראשוני ללא התחייבות, ותנו לנו לדאוג לזכויותיכם.

כיצד ניתן להבחין בין סיבוך רפואי ידוע לבין רשלנות רפואית?

ההבחנה בין סיבוך רפואי ידוע לבין רשלנות רפואית היא סוגיה מורכבת הדורשת בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה. סיבוך רפואי ידוע הוא תופעה לוואי צפויה ומוכרת של הליך רפואי מסוים, אשר עלולה להתרחש גם כאשר הצוות הרפואי פועל בהתאם לסטנדרטים המקצועיים המקובלים. לעומת זאת, רשלנות רפואית מתייחסת למצב שבו הצוות הרפואי סוטה מרמת הזהירות, הידע או המיומנות הנדרשת, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל.

כדי להבחין בין השניים, יש לבחון האם התוצאה השלילית נובעת מהסיכון הטבוע בהליך הרפואי עצמו, או שמא מדובר בכשל מצד הצוות הרפואי. למשל, זיהום לאחר ניתוח נחשב לסיבוך ידוע ואפשרי, אך אם הזיהום נובע מאי-ביצוע נהלי סטריליזציה נאותים, הדבר עשוי להעיד על רשלנות. בדומה, תופעות לוואי של תרופות מסוימות הן סיבוך ידוע, אך מתן מינון שגוי או אי-התחשבות באינטראקציות בין תרופות מצד הרופא עלולים להוות רשלנות.

חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, מחייב את הצוות הרפואי לספק למטופל מידע מקיף אודות הסיכונים הידועים הכרוכים בטיפול. אי-מילוי חובה זו עלול לשלול מהמטופל את היכולת לתת הסכמה מדעת, ובמקרים מסוימים אף להוות רשלנות. עם זאת, גם כאשר המטופל קיבל גילוי נאות וחתם על טופס הסכמה, עדיין עשויה להתקיים עילה לתביעת רשלנות אם הצוות הרפואי לא פעל בהתאם לסטנדרט הטיפול הנדרש.

הפסיקה בישראל קבעה מספר אמות מידה להגדרת רשלנות רפואית, כגון “מבחן הרופא הסביר” שנקבע בע”א 323/89 קיקיאן נ’ בית החולים נהרייה. לפי מבחן זה, על הצוות הרפואי לנקוט ברמת זהירות שרופא סביר מאותו תחום מומחיות היה נוקט בנסיבות דומות. סטייה מרמת זהירות זו עשויה להעיד על התרשלות, להבדיל ממצב של סיבוך ידוע בלתי נמנע.

לסיכום, ההבחנה בין סיבוך רפואי ידוע לרשלנות רפואית דורשת ניתוח מעמיק של נסיבות המקרה, תוך התייחסות לסטנדרטים מקצועיים מקובלים, חובות גילוי מידע למטופל, ופרשנות החוק והפסיקה. מטופל השוקל הגשת תביעה בגין נזק שנגרם לו במהלך טיפול רפואי, חשוב שיפנה לייעוץ משפטי מתאים כדי לקבוע האם מדובר בסיבוך ידוע או ברשלנות הנותנת עילה לתביעה.

1904

מהם הקריטריונים המשפטיים המשמשים להגדרת מקרה כרשלנות רפואית, להבדיל מסיבוך רפואי ידוע, וכיצד מוכיחים את קיומה של רשלנות כזו בבית המשפט?

כדי להגדיר מקרה כרשלנות רפואית, בית המשפט בוחן האם הרופא או הצוות הרפואי סטו מסטנדרט הטיפול המקובל וגרמו לנזק למטופל. סטנדרט הטיפול נקבע על פי הפרקטיקה הרפואית הנהוגה בקרב רופאים סבירים ובעלי מיומנות באותו תחום. כאשר הטיפול שניתן חורג מסטנדרט זה, וגורם לפגיעה במטופל, ניתן לטעון לקיומה של רשלנות רפואית.

לעומת זאת, סיבוך רפואי ידוע הוא תוצאה שלילית אפשרית של הליך רפואי, אשר עלולה להתרחש גם כאשר הטיפול ניתן בהתאם לסטנדרט המקובל. במקרים אלו, הסיבוך אינו נובע מרשלנות או מחדל של הצוות הרפואי, אלא מהווה חלק מהסיכונים הטבועים בהליך עצמו. חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, מחייב את הרופא לתת למטופל מידע מלא על הסיכונים הכרוכים בטיפול, כולל סיבוכים ידועים, במסגרת הליך ההסכמה מדעת.

כדי להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט, על התובע להציג ראיות המעידות על סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל. ראיות אלו יכולות לכלול חוות דעת של מומחים רפואיים, העוסקות בשאלה האם הטיפול שניתן תאם את הפרקטיקה המקובלת בנסיבות המקרה. כמו כן, ניתן להסתמך על תיעוד רפואי, כגון רשומות רפואיות, בדיקות ותוצאות הדמיה, כדי להראות את מהלך הטיפול ואת הנזק שנגרם כתוצאה מהרשלנות הנטענת.

יש לציין כי הנטל להוכחת הרשלנות הרפואית מוטל על התובע, אשר נדרש להראות קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני לבין הנזק שנגרם. במקרים מסוימים, כאשר מדובר בסיבוך ידוע שהסיכון להתרחשותו גבוה במיוחד, או כאשר הרשלנות מובהקת וברורה, בית המשפט עשוי להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע, קרי הרופא או המוסד הרפואי, כפי שנקבע בפסק הדין בע”א 2989/95 קרול נ’ עירית חיפה.

לסיכום, ההבחנה בין רשלנות רפואית לסיבוך ידוע נעשית על בסיס הקריטריונים של סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל וקיומו של קשר סיבתי לנזק שנגרם. הוכחת רשלנות רפואית בבית המשפט מצריכה הצגת ראיות משכנעות, לרבות חוות דעת מומחים ותיעוד רפואי רלוונטי, תוך הבחנה בין תוצאות שליליות הנובעות מהסיכונים הטבועים בהליך לבין נזקים הנגרמים עקב טיפול רשלני.

אילו סוגי ראיות ומסמכים רפואיים נדרשים כדי לבסס טענה משפטית של רשלנות רפואית, ומה תפקידם של חוות דעת מומחים בהבחנה בין סיבוך ידוע לרשלנות?

על מנת לבסס טענה משפטית של רשלנות רפואית, נדרשות ראיות ומסמכים רפואיים מגוונים שיכולים להעיד על התנהלות לא תקינה של הצוות הרפואי. בין הראיות החשובות ניתן למנות את התיעוד הרפואי המלא של המטופל, הכולל את כל המסמכים הקשורים לאבחון, טיפול ומעקב, כגון: תיק רפואי, סיכומי מחלה, בדיקות מעבדה, בדיקות הדמיה, מרשמים רפואיים, אישורי אשפוז ושחרור וכדומה. חשוב במיוחד לבחון את רישומי הרופאים והאחיות, שצריכים לשקף את מהלך הטיפול, התקדמות המחלה וכל אירוע חריג או סיבוך שהתרחש.

בנוסף לתיעוד הרפואי, קיימות ראיות נוספות שיכולות לתמוך בטענת הרשלנות, כמו למשל עדויות של המטופל עצמו, בני משפחתו או חברים שהיו עדים להתנהלות הצוות הרפואי. במקרים מסוימים, ייתכן צורך בראיות חפציות, כגון צילומים, הקלטות או מסמכים אחרים שקשורים לאירוע הנטען. כמו כן, קיימת חשיבות רבה לראיות הנוגעות למדיניות ונהלי העבודה של המוסד הרפואי, שכן הפרתם יכולה להוות ראיה לחוסר זהירות וסטייה מסטנדרט הטיפול המקובל.

יחד עם זאת, הראיות הרפואיות לבדן לא תמיד מספיקות כדי להבחין בין סיבוך ידוע לבין מקרה של רשלנות. לצורך כך, נודעת חשיבות מכרעת לחוות דעת מומחים בתחום הרפואי הרלוונטי. תפקידם של המומחים הוא לבחון את הראיות הקיימות ולהעריך, על סמך ניסיונם וידיעותיהם המקצועיים, האם הטיפול שניתן למטופל עמד בסטנדרטים הנדרשים, או שמא היו כשלים ומחדלים שחרגו מגדר הסביר והמקובל בנסיבות העניין.

חוות דעת מומחה יכולה לשפוך אור על השאלה האם הסיבוך שאירע הוא תוצאה צפויה וידועה של ההליך הרפואי, גם כאשר מתבצע באופן תקין, או שמא מדובר בסיבוך שניתן וצריך היה למנוע ע”י הקפדה על כללי הזהירות המתחייבים. בהקשר זה, המומחה יתייחס לספרות המקצועית, למחקרים עדכניים, לפרוטוקולים מקובלים ולנתונים סטטיסטיים אודות הסיכונים הידועים של הטיפול. חוות הדעת צריכה להיות מנומקת, מפורטת ובהירה, תוך התייחסות ספציפית לעובדות המקרה הנדון.

לסיכום, על מנת לבסס טענה משפטית של רשלנות רפואית, נדרש מערך ראיות מגוון הכולל את התיעוד הרפואי המלא של המטופל, עדויות רלוונטיות, ראיות הנוגעות לנהלי העבודה ולעיתים אף ראיות חפציות. אולם, ההבחנה בין סיבוך רפואי ידוע לבין מקרה של רשלנות מצריכה גם נדבך מרכזי של חוות דעת מומחים. על חוות הדעת להעריך את ההתנהלות הרפואית לאור הסטנדרטים המקצועיים, הספרות הרפואית והסיכונים הידועים, ולקבוע האם הסיבוך הנטען הוא אכן תוצאה בלתי נמנעת או שמא פועל יוצא של רשלנות שניתן וצריך היה למונעה.

מה ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית?

כאשר אדם עובר טיפול רפואי או ניתוח, הוא מצפה לקבל את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. עם זאת, לעתים קרובות עלולים להתרחש סיבוכים בעקבות הטיפול. חשוב להבין את ההבדל בין סיבוך ידוע לבין רשלנות רפואית, במיוחד אם אתם שוקלים לתבוע בגין נזקים שנגרמו.

סיבוך ידוע הוא תופעת לוואי אפשרית של טיפול רפואי, אשר הרופא מודע לה ומיידע את המטופל לגביה טרם הטיפול. לדוגמה, זיהום הוא סיבוך אפשרי של ניתוח, גם כאשר הניתוח מתבצע בצורה נכונה. מנגד, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הרופא או הצוות הרפואי לא מספקים את רמת הטיפול המצופה מהם, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל.

מהם ההבדלים העיקריים בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית?

על פי חוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, מטופל זכאי לקבל מידע מלא על מצבו הרפואי, כולל הסיכונים הכרוכים בטיפול. אי מתן מידע כזה עשוי להיחשב כרשלנות. בפסק דין תקדימי בעניין ראבי נ’ קייזר (עא 4960/04), קבע בית המשפט העליון כי על הרופא ליידע את המטופל על סיכונים מהותיים, גם אם הסיכוי להתרחשותם נמוך.

לדוגמה, נניח שמטופל עבר ניתוח לב מעקפים. הרופא הסביר למטופל את הסיכונים האפשריים, כולל זיהום, וביצע את הניתוח לפי הסטנדרטים המקובלים. לאחר הניתוח, המטופל חווה זיהום בפצע הניתוח. זהו סיבוך ידוע של הניתוח, ולא בהכרח רשלנות רפואית. מנגד, אם הרופא לא היה מעדכן את המטופל על סיכון הזיהום, או אם הזיהום נגרם עקב חוסר היגיינה של הצוות הרפואי, יש מקום לטענת רשלנות.

אם חוויתם נזק כתוצאה מטיפול רפואי וחושדים ברשלנות, חשוב להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום. הוא יוכל לבחון את המקרה שלכם ולייעץ לכם על ההליכים המשפטיים האפשריים.

כיצד משפיעה חובת ההסכמה מדעת של המטופל על האפשרות לתבוע בגין רשלנות רפואית, ומה קורה במקרים בהם לא ניתן גילוי נאות אודות הסיכונים הידועים הכרוכים בטיפול?

חובת ההסכמה מדעת של המטופל מהווה מרכיב חיוני בכל טיפול רפואי, ומשפיעה באופן ישיר על האפשרות לתבוע בגין רשלנות רפואית במקרים בהם נגרם נזק למטופל. על פי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, על הרופא או המוסד הרפואי לקבל את הסכמתו מדעת של המטופל לפני ביצוע כל טיפול או פרוצדורה רפואית, תוך מתן הסבר מפורט אודות מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו, והחלופות האפשריות.

במקרים בהם לא ניתן גילוי נאות למטופל אודות הסיכונים הידועים הכרוכים בטיפול, עשויה להתקיים עילה לתביעת רשלנות רפואית, גם אם לא התרחשה רשלנות בפועל במהלך הטיפול עצמו. זאת מכיוון שהפרת חובת ההסכמה מדעת נחשבת כשלעצמה להתרשלות, המקימה אחריות בנזיקין של הגורם הרפואי כלפי המטופל. כפי שנפסק בע”א 434/94 ברמן נ’ מור, פ”ד נא(4) 205, אי-מתן גילוי נאות עשוי לשלול מהמטופל את האפשרות לבחור אם להסכים לטיפול אם לאו, ולהעמידו בפני סיכונים שלא היה מוכן לקבל על עצמו.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי לא כל מקרה של אי-גילוי סיכונים ידועים יוביל בהכרח לקבלת תביעת רשלנות רפואית. על מנת שתביעה כזו תתקבל, על התובע להראות כי אילו היה מקבל את המידע אודות הסיכונים, לא היה מסכים לעבור את הטיפול, וכן כי התממשות הסיכון שלא גולה לו היא שגרמה לנזק שנגרם לו. לדוגמה, בעניין ע”א 8126/07 פלונית נ’ בית החולים כרמל, נקבע כי גם אם הייתה מתקבלת הסכמה מדעת של היולדת, סביר להניח שהיא לא הייתה מסרבת לטיפול שהוצע לה, ולכן לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם.

לסיכום, חובת ההסכמה מדעת מחייבת את הצוות הרפואי לתת למטופל מידע מלא על הסיכונים הידועים הכרוכים בכל טיפול, כדי לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת אם הוא מוכן לקחת על עצמו סיכונים אלו. הפרת חובה זו עשויה, בנסיבות מסוימות, להקים עילה לתביעת רשלנות רפואית, אך נדרש להוכיח כי אי-הגילוי הוא שהוביל את המטופל לקבל את הטיפול וכי הנזק נגרם כתוצאה מהתממשות הסיכון שלא גולה. מטופלים הסבורים כי קיבלו טיפול רפואי מבלי שניתן להם גילוי מלא על הסיכונים, רצוי שיפנו להתייעצות עם עורך דין המתמחה בתחום כדי לבחון את אפשרויות התביעה העומדות בפניהם.

מהו טווח הזמן המקובל להגשת תביעת רשלנות רפואית, וכיצד הוא עשוי להשתנות כאשר מדובר בסיבוך ידוע שהתגלה זמן רב לאחר ביצוע ההליך הרפואי?

טווח הזמן המקובל להגשת תביעת רשלנות רפואית בישראל הוא שבע שנים ממועד גילוי הנזק או עשר שנים ממועד קרות האירוע המזיק, לפי המוקדם מבין השניים. כלומר, אם המטופל גילה את הנזק שנגרם לו כתוצאה מרשלנות רפואית בתוך שבע השנים מאז שהנזק נגרם, עליו להגיש את התביעה בתוך שבע שנים מיום הגילוי. אולם, אם הנזק התגלה רק לאחר שבע שנים, אך לא יותר מעשר שנים ממועד קרות האירוע המזיק, ניתן עדיין להגיש את התביעה.

עם זאת, כאשר מדובר בסיבוך רפואי ידוע שהתגלה זמן רב לאחר ביצוע ההליך הרפואי, מתעוררת שאלה מורכבת יותר. במקרים כאלה, ייתכן שטווח הזמן להגשת התביעה יהיה ארוך יותר, בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה. למשל, אם המטופל לא היה מודע ולא יכול היה להיות מודע לקיומו של הסיבוך הידוע במועד ההליך הרפואי, וגילה אותו רק שנים רבות לאחר מכן, בית המשפט עשוי להאריך את תקופת ההתיישנות מטעמי צדק (בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי”ח-1958).

בפסק הדין בעניין ברנשטיין נ’ קדמי (ע”א 285/86), קבע בית המשפט העליון כי במקרים חריגים, כאשר מדובר בנזק נסתר שהתגלה שנים רבות לאחר האירוע המזיק, ניתן יהיה להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר ל-10 שנים, אם הנסיבות מצדיקות זאת. יחד עם זאת, מדובר בחריג מצומצם שיחול רק במקרים נדירים ויוצאי דופן.

לכן, כדי לקבוע את טווח הזמן המדויק להגשת תביעה במקרים של סיבוך ידוע שהתגלה זמן רב לאחר ההליך הרפואי, יש לבחון את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו. בין השיקולים שבית המשפט עשוי להביא בחשבון: מהות הסיבוך, מידת הידיעה או היכולת לדעת על קיומו במועד ההליך הרפואי, משך הזמן שחלף עד לגילוי הסיבוך, והאם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכה של תקופת ההתיישנות.

בכל מקרה, מומלץ למטופלים הסבורים שנפגעו כתוצאה מסיבוך רפואי ידוע, גם אם התגלה זמן רב לאחר הטיפול הרפואי, לפנות בהקדם האפשרי לייעוץ משפטי מקצועי. עורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית יוכל לסייע בהערכת הסיכויים להגשת תביעה, גם אם חלפו שנים רבות, ולהדריך את המטופל בנוגע לצעדים הדרושים לשם הגנה על זכויותיו.

אילו סעדים משפטיים ופיצויים עומדים לרשות מטופל שנפגע כתוצאה מרשלנות רפואית, וכיצד הם נבדלים ממקרים של סיבוכים ידועים?

כאשר מטופל נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית, הוא זכאי לקבל פיצויים על הנזקים שנגרמו לו. הפיצויים נועדו לכסות את ההוצאות הרפואיות, אובדן השתכרות, כאב וסבל, וכן נזקים לא ממוניים כמו פגיעה באיכות החיים. בהתאם לסעיף 6 בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, סכום הפיצויים נקבע על ידי בית המשפט בהתחשב במכלול הנסיבות, כאשר הוא שם דגש על חומרת הנזק והיקפו.

לעומת זאת, במקרים של סיבוכים ידועים הנובעים מהליך רפואי, לרוב לא יהיה מדובר ברשלנות רפואית ולכן לא יהיה ניתן לתבוע פיצויים. זאת מכיוון שסיבוכים אלו מהווים סיכון בלתי נמנע של הטיפול, ובתנאי שהמטופל קיבל הסבר מתאים והביע את הסכמתו מדעת לביצוע הפרוצדורה. כך למשל, קיים סיכון ידוע לזיהום פצע ניתוח, וגם כאשר סיבוך כזה מתרחש, אין בכך משום רשלנות רפואית.

יחד עם זאת, במקרים מסוימים עשויה להתעורר שאלה האם הסיבוך שהתרחש אכן היה בלתי נמנע. במקרים כאלה, יש לבחון באופן פרטני האם צוות המטפל נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים ופעל על פי סטנדרט הטיפול המקובל. כפי שנקבע בע”א 7375/02 בית החולים כרמל נ’ מלול, כדי לקבוע אחריות בנזיקין יש להראות קיומה של התרשלות, כלומר התנהגות הנופלת מרמת הזהירות הסבירה של “המומחה הסביר”.

על כן, גם במקרים של סיבוכים ידועים, אם מתברר כי התרחשותם נבעה מרשלנות של הצוות הרפואי, עדיין ניתן יהיה לתבוע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו. הדבר ידרוש הוכחה כי הייתה סטייה מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל, וכי סטייה זו היא שהביאה להתרחשות הסיבוך, על פי מבחן הקשר הסיבתי. במקרים מעין אלו, גובה הפיצוי יותאם להיקף הנזק, בדומה למקרים של רשלנות רפואית.

בסופו של דבר, ההבחנה בין רשלנות רפואית לסיבוך ידוע היא מהותית לצורך קביעת זכאות לפיצויים. כאשר מדובר ברשלנות רפואית, המטופל זכאי לפיצוי מלא על כלל נזקיו. לעומת זאת, כאשר מדובר בסיבוך ידוע שהתרחש חרף פעולה ראויה ונאותה של הצוות הרפואי, לא יקום למטופל עילת תביעה. עם זאת, בכל מקרה נתון יש לבצע בחינה פרטנית של נסיבות האירוע, תוך היעזרות בחוות דעת רפואיות מומחים, כדי לקבוע באיזה צד של הקו עובר המקרה הנדון.

כיצד מעריכים את הנזק שנגרם למטופל כתוצאה מרשלנות רפואית, ומה השיקולים של בית המשפט בקביעת גובה הפיצויים?

כאשר מדובר בהערכת הנזק שנגרם למטופל כתוצאה מרשלנות רפואית, ישנם מספר גורמים שיש לקחת בחשבון. ראשית, יש להעריך את הנזק הגופני שנגרם, כולל עלויות הטיפול הרפואי הנדרש, אובדן כושר השתכרות, וכאב וסבל. בנוסף, יש להביא בחשבון גם נזקים נפשיים ורגשיים שעלולים להיגרם כתוצאה מהרשלנות, כגון חרדה, דיכאון ופגיעה באיכות החיים.

בית המשפט מתחשב במספר שיקולים בעת קביעת גובה הפיצויים במקרים של רשלנות רפואית. ראשית, נבחנת חומרת הנזק שנגרם ומידת השפעתו על חייו של המטופל. כמו כן, מביאים בחשבון את הוצאותיו הרפואיות של המטופל, הן בהווה והן בעתיד, וכן את הפסדי ההשתכרות שלו כתוצאה מאי יכולתו לעבוד או לתפקד כרגיל.

בנוסף, בית המשפט עשוי להתחשב בגילו של המטופל, במצבו המשפחתי ובתלותו באחרים, כמו גם במידת האשם של הצוות הרפואי ובחומרת ההתרשלות. במקרים מסוימים, כאשר הרשלנות הרפואית הייתה חמורה במיוחד או כרוכה ברשלנות פושעת, עשוי בית המשפט לפסוק גם פיצויים עונשיים כדי להרתיע מפני התנהגות דומה בעתיד.

לעומת זאת, כאשר מדובר בסיבוכים ידועים הנובעים מהליך רפואי מסוים, גובה הפיצויים עשוי להיות נמוך יותר. זאת מכיוון שסיבוכים אלו נחשבים לחלק בלתי נמנע מהטיפול, ובדרך כלל המטופל מקבל מראש הסבר אודות הסיכונים הכרוכים בהליך. עם זאת, גם במקרים של סיבוכים ידועים, אם הצוות הרפואי לא נקט באמצעי זהירות מספקים או לא סיפק למטופל מידע מלא אודות הסיכונים, עדיין עשויה להתקבל טענת רשלנות רפואית והפיצויים יהיו בהתאם.

בסופו של דבר, גובה הפיצויים במקרים של רשלנות רפואית ייקבע על ידי בית המשפט בכל מקרה לגופו, תוך התחשבות במכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים. חשוב לזכור כי מטרת הפיצויים היא לספק למטופל פיצוי הולם על הנזקים שנגרמו לו, ולהבטיח כי הצוות הרפואי יישא באחריות על מעשיו ויפיק לקחים למען שיפור הבטיחות והאיכות של הטיפול הרפואי בעתיד.

מה תפקידם של ביטוחי האחריות המקצועית של רופאים ומוסדות רפואיים במקרים של תביעות בגין רשלנות רפואית, וכיצד הם מתייחסים לסיבוכים ידועים?

ביטוחי האחריות המקצועית של רופאים ומוסדות רפואיים ממלאים תפקיד חיוני במקרים של תביעות בגין רשלנות רפואית. הפוליסות הללו נועדו להגן על הצוות הרפואי מפני חבות כספית הנובעת מטענות של רשלנות, ולאפשר למטופלים שנפגעו לקבל פיצוי הולם. עם זאת, קיימים הבדלים משמעותיים באופן שבו פוליסות הביטוח מתייחסות למקרים של רשלנות רפואית לעומת סיבוכים ידועים.

על פי סעיף 35 לחוק חוזה הביטוח, תשמ”א-1981, חברות הביטוח מחויבות לשפות את המבוטחים בגין חבות שהם עשויים לשאת בשל מקרה ביטוח שאירע במהלך תקופת הביטוח. במקרים של רשלנות רפואית, כאשר הצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול המקובל ופעל ברשלנות, פוליסת הביטוח אמורה לכסות את הפיצויים שייפסקו לטובת המטופל הניזוק. לעומת זאת, כאשר מדובר בסיבוכים ידועים שהינם חלק בלתי נמנע מהליך רפואי מסוים, ושהמטופל קיבל אודותיהם גילוי נאות טרם הטיפול, פוליסת הביטוח עשויה שלא לכסות תביעות בגין נזקים הנובעים מסיבוכים אלו.

לדוגמה, בע”א 4960/04 בית החולים כרמל נ’ מלול, נקבע כי על המוסד הרפואי מוטלת חובה לגלות למטופל את הסיכונים הטיפוסיים הכרוכים בהליך רפואי, אך לא את הסיכונים האפשריים הנדירים ביותר. במקרה זה, סיבוך נדיר שהתרחש במהלך ניתוח, ושהמטופל לא קיבל אודותיו גילוי נאות, לא היווה עילה מספקת לתביעת רשלנות רפואית, ולכן ביטוח האחריות המקצועית של בית החולים לא חויב בפיצוי המטופל.

יחד עם זאת, חשוב לציין שגם במקרים של סיבוכים ידועים, רופאים ומוסדות רפואיים מצופים לנקוט בצעדים סבירים כדי למזער את הסיכון למטופל ולהבטיח שההליך הרפואי יתבצע בהתאם לסטנדרטים המקצועיים המקובלים. אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים עלולה להיחשב כרשלנות, גם אם הסיבוך עצמו היה ידוע מראש. בנסיבות כאלו, ביטוח האחריות המקצועית עשוי לספק כיסוי לתביעות הנובעות מהתנהלות רשלנית של הצוות הרפואי, על אף שהסיבוך הספציפי היה צפוי.

לסיכום, ביטוחי האחריות המקצועית מהווים רשת ביטחון חשובה עבור רופאים ומוסדות רפואיים בהתמודדות עם תביעות רשלנות, אך היקף הכיסוי שהם מספקים עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בעוד שבמקרים של רשלנות מובהקת, הפוליסה צפויה לכסות את מלוא הפיצויים שנפסקו, במקרים של סיבוכים ידועים שהמטופל קיבל אודותיהם גילוי נאות, הכיסוי הביטוחי עשוי להיות מוגבל יותר. על מנת להימנע ממצבים כאלו, חשוב שרופאים ומוסדות רפואיים יקפידו הן על מתן הסברים מפורטים למטופלים אודות הסיכונים הצפויים, והן על הקפדה יתרה על כללי הזהירות והסטנדרטים המקצועיים המחייבים.

כיצד יכולים מטופלים לפעול כדי למזער את הסיכון לרשלנות רפואית, ומה עליהם לעשות אם הם חושדים שנפלו קורבן לרשלנות, להבדיל ממקרה של סיבוך ידוע?

ישנם מספר צעדים שמטופלים יכולים לנקוט כדי להקטין את הסיכון להיות נתונים לרשלנות רפואית. ראשית, חשוב לבחור ברופאים ומוסדות רפואיים בעלי מוניטין ורמה מקצועית גבוהה, תוך התייעצות עם המלצות וסקירת רקורד המקצועי שלהם. שנית, על המטופלים להקפיד על תקשורת פתוחה וכנה עם הצוות הרפואי, לשאול שאלות ולהעלות חששות בנוגע לטיפול המוצע, ובמיוחד לגבי הסיכונים והסיבוכים הידועים הכרוכים בו.

שלישית, מומלץ למטופלים לתעד את מהלך הטיפול הרפואי, כולל שמירת העתקים של בדיקות, ממצאים ומרשמים, וכן לרשום פרטים על כל תופעת לוואי או סיבוך שמתעורר. תיעוד מסודר יכול לסייע בזיהוי מקרים של רשלנות ובביסוס תביעה משפטית במידת הצורך. אם מטופל חושד כי נפל קורבן לרשלנות רפואית, עליו לפנות בהקדם לייעוץ משפטי מקצועי, כדי לקבל הערכה של נסיבות המקרה ולברר את אפשרויות הפעולה העומדות בפניו.

בהתאם לסעיף 6 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, מטופל זכאי לקבל מידע מהרופא או מהמוסד הרפואי על מצבו הרפואי, לרבות האבחנה, הטיפול המוצע והסיכויים והסיכונים הכרוכים בו. במקרה שבו נגרם למטופל נזק עקב הפרת חובת הגילוי וההסכמה מדעת, הדבר עשוי להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית, כפי שנקבע למשל בע”א 3056/99 רייבי נ’ וייסי.

חשוב להבחין בין מקרים של רשלנות רפואית, הנובעת מסטייה מסטנדרט הטיפול המקובל או מאי-נקיטת אמצעי זהירות נדרשים, לבין סיבוכים רפואיים ידועים שהם תוצאה אפשרית של הליך רפואי גם כשהוא מתבצע כנדרש. במקרה של סיבוך כזה, בהינתן שהמטופל קיבל גילוי מתאים על הסיכונים והסכים להם, לא בהכרח מדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצוי. בכל מקרה, מומלץ למטופלים הסבורים כי נפגעו מרשלנות לפנות לבדיקה משפטית פרטנית, כדי לברר את זכויותיהם ולשקול את האפשרות של הגשת תביעה.

לסיכום, נקיטת משנה זהירות בבחירת הגורם המטפל, שמירה על תקשורת שוטפת ותיעוד מסודר של הליך הטיפול, יחד עם היוועצות משפטית מוקדמת במקרה של חשד לרשלנות, יכולים לסייע למטופלים להתמודד עם סוגיית ההבחנה המורכבת בין רשלנות רפואית לסיבוך ידוע, ולשמור על זכויותיהם במערכת הרפואית והמשפטית.

מהם השלבים בניהול תביעת רשלנות רפואית, וכמה זמן עשוי לארוך התהליך כאשר מדובר ברשלנות לעומת סיבוך ידוע?

ניהול תביעת רשלנות רפואית הוא תהליך מורכב הדורש מומחיות משפטית וראיות מוצקות. כאשר מדובר ברשלנות רפואית, השלב הראשון הוא איסוף מסמכים רפואיים רלוונטיים, כגון תיקים רפואיים, בדיקות, צילומי רנטגן ותוצאות מעבדה. בנוסף, יש לאסוף עדויות מהמטופל, מבני משפחה ומכל גורם אחר שהיה מעורב או נכח בזמן האירוע. שלב זה עשוי להימשך מספר שבועות עד חודשים, בהתאם למורכבות המקרה וזמינות המסמכים.

לאחר מכן, עורך הדין המייצג את המטופל יפנה למומחים רפואיים לקבלת חוות דעת מקצועית, שתקבע אם המקרה מהווה רשלנות רפואית או סיבוך ידוע. חוות דעת אלה הן קריטיות לביסוס התביעה, שכן על פי סעיף 6 בחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, יש להוכיח כי הרופא סטה מסטנדרט הטיפול המקובל וגרם לנזק. תהליך קבלת חוות הדעת עלול להימשך מספר חודשים.

השלב הבא הוא משא ומתן עם הצד השני (בדרך כלל חברת ביטוח או מוסד רפואי) לפשרה. אם הצדדים מגיעים להסכמה, התביעה מסתיימת בהסדר פיצויים. עם זאת, במקרים מורכבים או כאשר הצדדים אינם מצליחים להגיע לפשרה, התביעה עשויה להגיע לבית המשפט. הליכים משפטיים עלולים להימשך שנים, במיוחד אם מדובר ברשלנות רפואית מורכבת הדורשת עדויות מומחים רבות ומסמכים רפואיים נרחבים.

לעומת זאת, כאשר מדובר בסיבוך ידוע, התהליך עשוי להיות קצר יותר. על פי סעיף 13 בחוק זכויות החולה, על הרופא לספק למטופל מידע על הסיכונים הצפויים והסיבוכים האפשריים של הטיפול. אם המטופל קיבל גילוי נאות וחתם על טופס הסכמה מדעת, יהיה קשה יותר לטעון לרשלנות רפואית אם התפתח סיבוך ידוע. במקרים אלה, הסדרי פשרה מתקבלים בקלות רבה יותר, והתהליך כולו עשוי להסתיים בתוך מספר חודשים.

לסיכום, משך הזמן הדרוש לניהול תביעת רשלנות רפואית תלוי במורכבות המקרה ובשאלה אם מדובר ברשלנות או בסיבוך ידוע. תביעות רשלנות עלולות להימשך שנים ולהצריך השקעת משאבים ניכרת, בעוד שמקרים של סיבוכים ידועים נוטים להסתיים מהר יותר בפשרה. בכל מקרה, חשוב להיוועץ בעורך דין בעל ניסיון בתחום כדי להעריך את סיכויי התביעה ולנווט בתהליך המשפטי.

עורך דין רשלנות רפואית – מה ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית?

כאשר אדם עובר טיפול רפואי או ניתוח, הוא מצפה לקבל את הטיפול הטוב ביותר האפשרי. עם זאת, לעתים קורה שמשהו משתבש, והמטופל סובל מנזק או מסיבוכים. חשוב להבין את ההבדל בין סיבוך ידוע לבין רשלנות רפואית, ומתי ניתן לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו.

סיבוך ידוע הוא תופעה שעלולה להתרחש במהלך טיפול רפואי או ניתוח, גם כאשר הצוות הרפואי פועל בהתאם לסטנדרטים המקובלים. סיבוכים ידועים כוללים, למשל, זיהומים, דימומים או תגובות לתרופות. במקרים אלו, המטופל אמור להיות מודע לסיכונים הכרוכים בטיפול ולתת את הסכמתו המדעת.

לעומת זאת, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הצוות הרפואי סוטה מהסטנדרטים המקובלים ופועל באופן רשלני, גורם לנזק או לסיבוכים מיותרים. דוגמאות לרשלנות רפואית כוללות טעויות באבחון, טעויות בניתוח, מתן תרופות שגויות או אי-מתן טיפול נדרש.

אם אתם חושדים שסבלתם מרשלנות רפואית, חשוב לפנות לעורך דין המתמחה בתחום זה. עורך דין רשלנות רפואית יכול לסייע לכם במספר דרכים:

1. הערכת המקרה: עורך הדין יבחן את הנסיבות הספציפיות של המקרה שלכם ויקבע אם אכן מדובר ברשלנות רפואית.
2. איסוף ראיות: עורך הדין יאסוף את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, חוות דעת מומחים וראיות נוספות הדרושות כדי לבסס את התביעה.
3. ייצוג משפטי: עורך הדין ינהל משא ומתן עם חברות הביטוח או יייצג אתכם בבית המשפט, במטרה להשיג עבורכם את הפיצוי המרבי המגיע לכם.
4. תמיכה ומידע: עורך הדין יספק לכם מידע על זכויותיכם, יענה על שאלותיכם ויתמוך בכם לאורך כל הליך התביעה.

אם אתם או יקיריכם סבלתם מנזק או מסיבוכים כתוצאה מטיפול רפואי, אל תהססו לפנות לעורך דין רשלנות רפואית. בעזרת הייעוץ והייצוג המשפטי המתאים, תוכלו לקבל את הפיצוי המגיע לכם ולהתמודד עם ההשלכות הפיזיות והנפשיות של רשלנות רפואית.

מה ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית?

דנה, אישה צעירה ואם לשני ילדים, עברה לאחרונה ניתוח שגרתי להסרת איבר. למרות שהרופא הסביר לה על הסיכונים האפשריים, היא הופתעה לגלות שלאחר הניתוח, היא סובלת מכאבים עזים ומדימום מתמשך. דנה הייתה מודאגת מאוד, חוששת שמשהו השתבש במהלך הניתוח.

במהלך ביקור המעקב, הרופא טען שהסיבוכים שחוותה היו תופעות לוואי ידועות של הניתוח ולא נגרמו עקב רשלנות רפואית. עם זאת, דנה הרגישה שמשהו לא היה תקין. הכאב והדימום היו חריגים והשפיעו משמעותית על איכות חייה. היא התקשתה לטפל בילדיה ולחזור לשגרת חייה הרגילה.

מלאת ספקות וחששות, דנה החליטה לפנות לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית. בפגישתם הראשונה, עורך הדין הקשיב בסבלנות לסיפורה, הראה אמפתיה כלפי מצבה וענה בסבלנות על כל שאלותיה. הוא הסביר לדנה את ההבדלים בין סיבוכים ידועים לבין רשלנות רפואית, ואיך ניתן להוכיח זאת בבית המשפט.

עורך הדין ערך חקירה מקיפה על המקרה של דנה. הוא אסף את כל הרשומות הרפואיות, שוחח עם מומחים רפואיים וחקר לעומק את הנסיבות סביב הניתוח. לאחר בדיקה מעמיקה, הוא גילה שהרופא אכן התרשל בביצוע הניתוח, וכתוצאה מכך נגרמו לדנה סיבוכים מיותרים.

עורך הדין ייצג את דנה בתביעה משפטית נגד הרופא והמרכז הרפואי. במהלך המשפט, הוא הציג ראיות חותכות לרשלנות הרפואית והראה כיצד הדבר השפיע על חייה של דנה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת דנה ופסק לה פיצויים משמעותיים על הסבל שעברה.

לאורך כל הדרך, עורך הדין תמך בדנה, הקל על חששותיה וייצג אותה בנחישות. הוא עזר לה להבין שהיא לא לבד במאבקה וכי יש מי שידאג לזכויותיה. בזכות הסיוע המשפטי שקיבלה, דנה הצליחה לקבל את הצדק שמגיע לה ולהתחיל בתהליך החלמה, הן פיזית והן נפשית.

המקרה של דנה ממחיש את החשיבות של עורך דין מנוסה ואמפתי בתחום הרשלנות הרפואית. כאשר אדם עובר חוויה טראומטית כתוצאה מטיפול רפואי לקוי, חשוב שיהיה לצידו מישהו שיכול לספק תמיכה משפטית ורגשית. עורך דין טוב יכול לעשות את ההבדל בין סבל מתמשך לבין קבלת הפיצוי המגיע והתחלת תהליך החלמה.

8 פסקי דין רלוונטיים – מה ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית?

1. ע”א 7375/02 משה נ’ קליפורד: בפסק דין זה, בית המשפט העליון קבע כי רופא חייב ליידע את המטופל על הסיבוכים האפשריים של הטיפול, גם אם הם נדירים. אי מתן מידע זה עלול להיחשב כרשלנות רפואית. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

2. ת”א (חי’) 2160/01 פלונית נ’ שירותי בריאות כללית: פסק דין זה עוסק בהבדל בין סיבוך ידוע לבין רשלנות רפואית. בית המשפט קבע כי סיבוך ידוע הוא תופעה שעלולה להתרחש גם בהיעדר רשלנות, בעוד שרשלנות רפואית היא מעשה או מחדל של הרופא שחורג מסטנדרט הטיפול המקובל. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

3. ע”א 4960/04 תמר שטרן נ’ המרכז הרפואי תל-אביב ע”ש סוראסקי: בפסק דין זה נקבע כי על מנת להוכיח רשלנות רפואית, יש להראות כי הרופא סטה מסטנדרט הטיפול המקובל וכי סטייה זו גרמה לנזק. עצם קיומו של נזק או סיבוך אינו מעיד בהכרח על רשלנות. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

4. ת”א (ת”א) 1318/00 פלוני נ’ מדינת ישראל: פסק דין זה מדגיש את החשיבות של קבלת הסכמה מדעת מהמטופל לפני ביצוע טיפול רפואי. אי קבלת הסכמה מדעת עלולה להיחשב כרשלנות רפואית, גם אם הטיפול עצמו בוצע כראוי. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

5. ע”א 5604/94 חזן נ’ מדינת ישראל: בפסק דין זה נקבע כי הנטל להוכחת רשלנות רפואית מוטל על התובע. התובע נדרש להביא ראיות המצביעות על סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל וקשר סיבתי בין הסטייה לנזק שנגרם. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

6. ת”א (י-ם) 3161/01 סולומון נ’ הדסה: פסק דין זה עוסק בחשיבות של תיעוד רפואי מדויק ומלא. היעדר תיעוד או תיעוד לקוי עלול לפגוע ביכולתו של הרופא להוכיח כי פעל כנדרש ולהקשות על הגנתו מפני תביעת רשלנות. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

7. ע”א 6643/95 כץ נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית: בפסק דין זה נקבע כי רופא אינו אחראי לכל סיבוך או תוצאה לא רצויה של טיפול רפואי. על מנת שסיבוך ייחשב לרשלנות, יש להוכיח כי הרופא סטה מסטנדרט הטיפול המקובל וכי סטייה זו הייתה הגורם לסיבוך. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

8. ת”א (חי’) 1083/02 אטיאס נ’ בית חולים רמב”ם: פסק דין זה מתייחס לקשר הסיבתי בין הרשלנות הרפואית לנזק שנגרם. על התובע להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה ישירה מהרשלנות ולא מגורמים אחרים. קיומו של סיבוך ידוע אינו שולל בהכרח את האפשרות של רשלנות רפואית. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.

סיכום מאמר: ההבדל בין סיבוך ידוע לרשלנות רפואית

רשלנות רפואית וסיבוכים ידועים הם שני מושגים שונים בתכלית, למרות שלעתים קרובות עלולים להתבלבל ביניהם. סיבוכים ידועים הם תופעות לוואי צפויות ובלתי נמנעות של טיפול רפואי, בעוד רשלנות רפואית נובעת מרמת זהירות, ידע או מיומנות לקויה של הצוות הרפואי.

כדי להבחין בין השניים, יש להתחשב במספר קריטריונים משפטיים. ראשית, יש להוכיח כי הרופא סטה מסטנדרט הטיפול המקובל בנסיבות דומות. שנית, יש להראות קשר סיבתי ברור בין ההתרשלות לנזק שנגרם למטופל. שלישית, הנזק חייב להיות משמעותי דיו כדי להצדיק פיצוי.

על מנת לבסס טענה של רשלנות רפואית, יש צורך בראיות ומסמכים רפואיים רלוונטיים, כגון תיעוד הטיפול, בדיקות ותוצאות מעבדה. בנוסף, חוות דעת מומחים ממלאות תפקיד מפתח בהערכת התנהלות הצוות הרפואי ביחס לסטנדרט המקובל.

גילוי מלא של הסיכונים הידועים למטופל במסגרת הסכמה מדעת עשוי להקשות על הגשת תביעת רשלנות בהמשך, שכן המטופל קיבל על עצמו את הסיכון מראש. לעומת זאת, אי-גילוי נאות של סיכונים מהותיים עלול להוות עילה לתביעה, גם אם לא הייתה רשלנות של ממש בביצוע הטיפול.

טווח הזמן להגשת תביעת רשלנות מוגבל בדרך כלל בחוק ההתיישנות, אך עשוי להתארך במקרים מסוימים של סיבוכים שהתגלו בדיעבד. הפיצויים שייפסקו במקרה של רשלנות יכללו בדרך כלל הן נזקים ממוניים (הוצאות רפואיות, אובדן השתכרות) והן נזקים לא-ממוניים (כאב וסבל, אובדן איכות חיים), בהתאם לחומרת הפגיעה.

כדי למזער את הסיכון לרשלנות רפואית, על המטופלים להקפיד על תקשורת פתוחה עם הצוות המטפל, לשאול שאלות, לדווח על תופעות חריגות ולעקוב אחר ההנחיות שניתנו להם. אם עולה חשד לרשלנות, יש לפנות בהקדם לייעוץ משפטי מקצועי.

תביעות רשלנות רפואית הן הליכים מורכבים שעשויים להימשך זמן רב, ולכן חשוב להיעזר בעורך דין מנוסה שילווה את התהליך משלב איסוף הראיות ועד להשגת פיצוי הולם, בין אם בפשרה או בפסיקת בית משפט.

אם נפגעתם כתוצאה מרשלנות רפואית או שאתם מעוניינים לברר את זכויותיכם בנוגע לסיבוכים רפואיים, אנו מזמינים אתכם לפנות אל משרד עורכי הדין טאוב ושות’ לייעוץ ראשוני ללא תשלום. השאירו את פרטיכם בטופס יצירת הקשר המופיע בתחתית הדף או התקשרו אלינו עוד היום למספר 079-5805563. נשמח לעמוד לרשותכם ולסייע ככל הניתן במיצוי זכויותיכם.