אם אתם מתמודדים עם שאלות ודילמות הנוגעות לחתימה על הסכמה לטיפול רפואי ולאפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה של פגיעה או נזק שנגרמו במהלך הטיפול, המאמר הזה הוא בדיוק בשבילכם. נושא ההסכמה מדעת לטיפול רפואי והשלכותיה המשפטיות הוא סוגיה מורכבת ורגישה, שעשויה להיות בעלת השפעה מכרעת על זכויותיכם כמטופלים ועל יכולתכם לתבוע פיצוי במקרים של התרשלות.
במאמר זה, אנו נסקור לעומק את הנושא של חתימה על הסכמה לטיפול רפואי ונבחן את ההשלכות שלה על האפשרות להגיש תביעות רשלנות רפואית. נענה על שאלות נפוצות כגון: מה המשמעות המשפטית של חתימה על טופס הסכמה מדעת? האם החתימה מונעת אפשרות לתבוע במקרה של טיפול לקוי? מה הקריטריונים להוכחת רשלנות רפואית? מהן זכויות המטופל בקבלת מידע על הטיפול והסיכונים? ועוד.
נתמקד גם בסוגיות ספציפיות כמו חובות גילוי מוגברות בטיפולים בעלי סיכון גבוה, הסכמה בחירום רפואי, הסכמה עבור קטינים וחסרי כשירות, ושינויים בנסיבות לאחר מתן ההסכמה. כמו כן, נדון בשיקולי בית המשפט בפסיקת פיצויים והשפעת ההסכמה על גובה הפיצויים.
חשוב להדגיש את הצורך בקבלת ייעוץ וייצוג משפטי מקצועי כאשר מתמודדים עם סוגיות מורכבות אלו. עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית יכול לספק הכוונה והדרכה חיוניות, לסייע בהערכת הסיכויים והסיכונים, ולייצג אתכם נאמנה במקרה של הליכים משפטיים.
הישארו איתנו כדי לקבל מידע מעמיק ומקיף אודות חתימה על הסכמה לטיפול רפואי והשפעתה על תביעות רשלנות רפואית, ולהבין טוב יותר את זכויותיכם והאפשרויות העומדות בפניכם במצבים אלו.
מה ההשלכות המשפטיות של חתימה על טופס הסכמה לטיפול רפואי, והאם החתימה מונעת מהמטופל את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה של טיפול לקוי או נזק שנגרם כתוצאה מהטיפול?
חתימה על טופס הסכמה מדעת לטיפול רפואי מהווה אישור מצד המטופל שהוא מבין את מהות הטיפול, מטרתו, הסיכונים הכרוכים בו והחלופות האפשריות, ונותן את הסכמתו לביצוע הטיפול. עם זאת, חשוב להדגיש שחתימה על הטופס אינה פוטרת את הצוות הרפואי מאחריות במקרים של התרשלות או טיפול לקוי.
גם אם המטופל חתם על טופס ההסכמה, הוא עדיין זכאי להגיש תביעת רשלנות רפואית אם נגרם לו נזק כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של הצוות הרפואי. החתימה על הטופס אינה מהווה “כרטיס ביטוח” מפני תביעות, והיא לא שוללת את זכותו של המטופל לפיצוי במקרים המתאימים.
עם זאת, חתימה על טופס הסכמה מדעת עשויה להשפיע על יכולתו של המטופל להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט. כאשר מטופל טוען לרשלנות, עליו להראות שהצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול המקובל וכי הסטייה גרמה לנזק. אם המטופל חתם על טופס המפרט את הסיכונים האפשריים של הטיפול, עשוי להיות קשה יותר עבורו לטעון שלא היה מודע לסיכונים או שהצוות הרפואי התרשל בכך שלא מנע אותם.
לסיכום, למרות שחתימה על טופס הסכמה מדעת אינה שוללת לחלוטין את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית, היא עשויה להשפיע על סיכויי הצלחת התביעה ועל נטל ההוכחה המוטל על התובע. חשוב לבחון בזהירות את נסיבות המקרה ולקבל ייעוץ משפטי מקצועי כדי להעריך את האפשרויות והסיכויים בהגשת תביעה.
כיצד בתי המשפט מפרשים את משמעות החתימה על טופס ההסכמה מדעת לטיפול רפואי, והאם ישנן נסיבות שבהן ניתן לטעון כי ההסכמה לא הייתה תקפה או מספקת כדי לשלול אחריות בגין רשלנות רפואית?
בתי המשפט נוטים לראות בחתימה על טופס הסכמה מדעת ראיה לכך שהמטופל הבין את מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו והסכים לקבלו. עם זאת, החתימה לבדה אינה מספיקה כדי לשלול אחריות מהצוות הרפואי במקרים של רשלנות. בתי המשפט בוחנים את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה כדי לקבוע אם ההסכמה שניתנה הייתה תקפה ומספקת.
ישנן מספר נסיבות שבהן ניתן לטעון כי ההסכמה שניתנה אינה תקפה או מספקת:
- מידע חסר או מטעה: אם הצוות הרפואי לא סיפק למטופל מידע מלא ומדויק על הטיפול, הסיכונים, התופעות הלוואי והחלופות האפשריות, ניתן לטעון כי ההסכמה לא הייתה מבוססת דיה.
- לחץ או השפעה בלתי הוגנת: אם המטופל חתם על הטופס תחת לחץ, כפייה או השפעה פסולה מצד הצוות הרפואי, ההסכמה עשויה להיחשב לא תקפה.
- חוסר כשירות: אם המטופל לא היה כשיר מבחינה נפשית או קוגניטיבית להבין את מהות ההסכמה ולקבל החלטה מושכלת, החתימה עשויה להיות חסרת תוקף.
- שינוי נסיבות: אם חלו שינויים משמעותיים בנסיבות או במצבו הרפואי של המטופל לאחר החתימה על ההסכמה, והצוות הרפואי לא השיג הסכמה מחודשת, ההסכמה המקורית עשויה להיחשב לא מספקת.
- הפרת חובת הגילוי: במקרים מסוימים, כאשר מדובר בטיפולים בעלי סיכון גבוה או בפרוצדורות מורכבות, מוטלת על הצוות הרפואי חובת גילוי מוגברת. אם הם לא עמדו בחובה זו, ההסכמה עשויה להיות פגומה.
חשוב לציין שהנטל להוכיח כי ההסכמה לא הייתה תקפה או מספקת מוטל על הטוען לכך, בדרך כלל המטופל או התובע. נדרשות ראיות משכנעות כדי לסתור את ההנחה שהחתימה על הטופס מהווה הסכמה מדעת.
בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית כדי להעריך את הנסיבות הספציפיות של המקרה ולקבוע את האסטרטגיה המשפטית המתאימה.
מהם הקריטריונים המשפטיים להוכחת רשלנות רפואית, וכיצד משפיעה חתימה על הסכמה מדעת על היכולת של התובע לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש כדי לזכות בתביעה?
כדי להוכיח רשלנות רפואית, על התובע להראות שהתקיימו ארבעת היסודות הבאים:
- חובת זהירות: הצוות הרפואי חב חובת זהירות כלפי המטופל מתוקף יחסי מטפל-מטופל.
- הפרת חובת הזהירות: הצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות על ידי סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל והסביר בנסיבות העניין.
- נזק: המטופל סבל מנזק פיזי, נפשי או כלכלי.
- קשר סיבתי: קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם. כלומר, הנזק נגרם כתוצאה ישירה מההתרשלות.
חתימה על טופס הסכמה מדעת יכולה להשפיע על יכולתו של התובע לעמוד בנטל ההוכחה, בייחוד בכל הנוגע להפרת חובת הזהירות. כאשר מטופל מאשר בחתימתו שקיבל הסבר על הסיכונים הכרוכים בטיפול והסכים להם, קשה יותר לטעון שהצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול הראוי בכך שלא מנע את הסיכונים או לא גילה עליהם.
עם זאת, חתימה על טופס הסכמה אינה מהווה “הגנה מוחלטת” מפני תביעת רשלנות. גם אם המטופל היה מודע לסיכונים והסכים להם, הצוות הרפואי עדיין מחויב לפעול בסטנדרט הטיפול הראוי ולנקוט את כל אמצעי הזהירות הנדרשים. אם הם מתרשלים בביצוע הפרוצדורה עצמה או בטיפול שלאחר מכן, עדיין ניתן יהיה להטיל עליהם אחריות.
כמו כן, אם ניתן להראות שההסכמה לא הייתה תקפה מלכתחילה (למשל, עקב מידע חסר או לחץ בלתי הוגן), היא לא תשפיע על יכולת התובע לעמוד בנטל ההוכחה.
בסופו של דבר, השפעת החתימה על ט
חתמתם על טופס הסכמה לטיפול רפואי ונפגעתם מרשלנות? כך נסייע לכם לתבוע פיצויים – משרד עו”ד טאוב ושות’
גם אם חתמתם על טופס הסכמה לטיפול רפואי, אין זה אומר שאינכם זכאים לפיצוי במקרה של רשלנות. במשרד עורכי דין טאוב ושות’ אנו מתמחים בתביעות רשלנות רפואית ונשמח לסייע לכם לממש את זכויותיכם.
על פי חוק זכויות החולה תשנ”ו-1996, סעיף 13(א), מוטלת על הרופא או המוסד הרפואי חובה לקבל הסכמה מדעת מהמטופל לפני ביצוע כל טיפול או הליך רפואי. אולם, חתימה על טופס הסכמה אינה פוטרת את הצוות הרפואי מאחריות במקרה של התרשלות.
בפסק דין תקדימי בעניין ישעיהו נגד בית חולים תל השומר, נקבע כי טופס הסכמה אינו יכול להוות “כרטיס ביטוח” מפני תביעות רשלנות. גם אם מולא הטופס כנדרש, אם הטיפול לא בוצע כראוי ונגרם נזק למטופל – הוא זכאי לתבוע פיצויים.
במקרים של רשלנות רפואית, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין מנוסה בתחום. עו”ד טאוב ושות’ יבדקו את נסיבות המקרה, יאספו את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים ויעריכו האם קיימת עילה לתביעה. אם כן, נדאג לנהל את התביעה עבורכם, לייצג אתכם בבית המשפט ולהשיג עבורכם את הפיצוי המגיע לכם.
אל תוותרו על זכויותיכם! אם חתמתם על הסכמה לטיפול רפואי ונפגעתם כתוצאה מרשלנות, אנו כאן כדי לסייע. פנו אלינו עוד היום לייעוץ ראשוני ללא התחייבות.
מה ההשלכות המשפטיות של חתימה על טופס הסכמה לטיפול רפואי, והאם החתימה מונעת מהמטופל את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה של טיפול לקוי או נזק שנגרם כתוצאה מהטיפול?
חתימה על טופס הסכמה מדעת לטיפול רפואי היא בעלת משמעות משפטית חשובה, אך היא אינה מהווה הגנה מוחלטת מפני תביעות רשלנות רפואית. ההסכמה מדעת נועדה להבטיח שהמטופל מקבל את כל המידע הרלוונטי על הטיפול המוצע, כולל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו, ומביע את הסכמתו לטיפול מתוך הבנה והכרה של המשמעויות.
עם זאת, חתימה על טופס ההסכמה אינה פוטרת את הצוות הרפואי מאחריות במקרים של התרשלות או סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל. סעיף 6 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, קובע כי המטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, תוך שמירה על כבודו ופרטיותו. אם הטיפול שניתן למטופל אינו עומד בסטנדרטים המקצועיים המקובלים ונגרם נזק כתוצאה מכך, עדיין ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית, גם אם נחתם טופס הסכמה.
יתר על כן, במקרים מסוימים ניתן לטעון כי ההסכמה שניתנה לא הייתה תקפה או מספקת. למשל, אם המטופל לא קיבל מידע מלא ומדויק על הסיכונים הכרוכים בטיפול, או אם החתימה על הטופס נעשתה תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת. במצבים כאלה, בית המשפט עשוי לקבוע כי למרות החתימה, לא הייתה הסכמה מדעת אמיתית, ולכן הצוות הרפואי עדיין אחראי לנזקים שנגרמו.
לדוגמה, בע”א 2781/93 עלי דעקה נ’ בית החולים כרמל, נקבע כי על המטופל הוטל לחץ לא ראוי לחתום על טופס ההסכמה זמן קצר לפני הניתוח, ללא מתן הסברים מספקים. בית המשפט פסק כי בנסיבות אלו, החתימה על הטופס לא שללה את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין הנזקים שנגרמו במהלך הניתוח.
לסיכום, חתימה על טופס הסכמה מדעת אינה מקנה חסינות מוחלטת לצוות הרפואי מפני תביעות רשלנות. היא מהווה ראיה חשובה לכך שהמטופל הסכים לטיפול לאחר שקיבל מידע רלוונטי, אך אינה פוטרת מאחריות במקרים של טיפול רשלני או הפרת חובת הזהירות. בכל מקרה של חשד לרשלנות רפואית, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום כדי להעריך את סיכויי התביעה ולקבל ייעוץ משפטי מתאים.
1896
כיצד בתי המשפט מפרשים את משמעות החתימה על טופס ההסכמה מדעת לטיפול רפואי, והאם ישנן נסיבות שבהן ניתן לטעון כי ההסכמה לא הייתה תקפה או מספקת כדי לשלול אחריות בגין רשלנות רפואית?
ככלל, כאשר מטופל חותם על טופס הסכמה מדעת לטיפול רפואי, הדבר נתפס על ידי בתי המשפט כהבעת הסכמתו לקבל את הטיפול המוצע תוך הבנת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בו. עם זאת, חתימה על טופס ההסכמה אינה מהווה “פטור” גורף מאחריות עבור הצוות הרפואי, וישנן נסיבות שבהן ניתן לטעון כי ההסכמה לא הייתה תקפה או מספקת כדי לשלול אחריות במקרים של רשלנות רפואית.
אחד המקרים הבולטים שבהם עשויה להישלל תוקפה של ההסכמה הוא כאשר המטופל לא קיבל מידע מלא ומדויק על הטיפול המוצע, הסיכונים הכרוכים בו והחלופות האפשריות. לפי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, על הרופא המטפל למסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו באורח סביר כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע. אם המידע שנמסר היה חלקי, מטעה או לא מדויק, הדבר עלול לפגום בתוקף ההסכמה ולהקים עילה לתביעת רשלנות רפואית.
בנוסף, בתי המשפט עשויים לקבוע כי ההסכמה לא הייתה תקפה אם המטופל חתם על הטופס תחת לחץ, כפייה או מצוקה נפשית משמעותית שפגעה ביכולתו לקבל החלטה מושכלת. לדוגמה, בפסק הדין בעניין ת”א (חי’) 2033-09-12, נקבע כי הסכמתה של היולדת לניתוח קיסרי לא הייתה תקפה, מאחר שניתנה תחת מצוקה קשה וחשש לחיי העובר, ללא שהצוות הרפואי הסביר לה כראוי את מהות הניתוח והסיכונים הכרוכים בו.
יתר על כן, גם כאשר המטופל חתם על טופס ההסכמה מדעת, עדיין עשויה לחול על הצוות הרפואי חובת זהירות מוגברת במקרים של טיפולים בעלי סיכון גבוה או פרוצדורות מורכבות. בנסיבות אלו, הצוות נדרש לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים ולספק למטופל הסברים מפורטים יותר על הסיכונים והסיבוכים האפשריים. אם לא ניתנו הסברים מספקים, או אם הטיפול לא בוצע בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל, עדיין תיתכן עילת תביעה בגין רשלנות גם אם המטופל חתם על הסכמה מדעת.
לסיכום, חתימה על טופס הסכמה מדעת מהווה אינדיקציה חזקה להסכמת המטופל לטיפול הרפואי, אך אינה חזות הכל. בתי המשפט בוחנים את הנסיבות הספציפיות של כל מקרה כדי להעריך את תוקף ההסכמה ואת השפעתה על שאלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית, תוך איזון בין האוטונומיה של המטופל מחד, והחובות המוטלות על הצוות הרפואי מאידך.
מהם הקריטריונים המשפטיים להוכחת רשלנות רפואית, וכיצד משפיעה חתימה על הסכמה מדעת על היכולת של התובע לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש כדי לזכות בתביעה?
על מנת להוכיח רשלנות רפואית, על התובע להראות כי הרופא או הצוות הרפואי סטו מסטנדרט הטיפול המקובל והסביר בנסיבות העניין, וכי סטייה זו גרמה לנזק או פגיעה למטופל. סטנדרט הטיפול נקבע על פי הפרקטיקה המקובלת בקרב רופאים סבירים באותו תחום ובאותן נסיבות. כמו כן, על התובע להוכיח קשר סיבתי ישיר בין ההתרשלות הרפואית לבין הנזק שנגרם.
עם זאת, כאשר המטופל חתם על טופס הסכמה מדעת לטיפול הרפואי, הדבר עשוי להקשות על יכולתו לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש. זאת משום שהחתימה על ההסכמה מהווה ראיה לכך שהמטופל קיבל הסבר על הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו והחלופות האפשריות, ובכל זאת בחר לתת את הסכמתו. במצב כזה, על התובע יהיה להראות כי למרות החתימה על ההסכמה, הייתה התרשלות מצד הצוות הרפואי שחרגה מגדר הסיכונים עליהם הוסבר למטופל.
לדוגמה, נניח שמטופל עבר ניתוח וחתם מראש על טופס הסכמה מדעת המפרט את הסיכונים האפשריים הכרוכים בהליך, כולל זיהום פצע ניתוח. אם לאחר הניתוח התפתח זיהום קשה בפצע, המטופל עדיין יוכל להגיש תביעת רשלנות רפואית, אך יהיה עליו להוכיח כי הזיהום נגרם כתוצאה מהתרשלות של הצוות הרפואי (למשל, אי-שמירה על סטריליות או אי-מתן טיפול אנטיביוטי מתאים), ולא רק מעצם הסיכון שהיה ידוע לו מראש.
יחד עם זאת, חשוב לציין כי חתימה על הסכמה מדעת אינה “פוטרת” את הצוות הרפואי מאחריות מקצועית או מחובת זהירות כלפי המטופל. גם אם המטופל הסכים לסיכונים מסוימים, הדבר אינו מתיר לרופאים להתרשל או לחרוג מסטנדרט הטיפול הסביר. כפי שנקבע בע”א 7375/02 תמר תורג’מן נ’ עירית ירושלים, “הסכמה מדעת אינה יכולה ‘לחסן’ את הרופא כנגד תוצאות מעשיו אם פעל ברשלנות רפואית”.
לסיכום, על אף שחתימה על הסכמה מדעת יכולה להציב אתגרים בפני תובע בתביעת רשלנות רפואית, היא אינה מהווה מחסום מוחלט. בתי המשפט יבחנו את נסיבות המקרה הספציפי, את היקף ההסברים שניתנו למטופל טרם החתימה, ואת מידת הסטייה של הצוות הרפואי מסטנדרט הטיפול המקובל, בבואם להכריע בשאלת האחריות. במקרים המתאימים, כאשר יוכח כי אכן הייתה רשלנות רפואית, תובעים יוכלו לזכות בפיצוי גם אם חתמו על הסכמה מדעת.
חתימה על הסכמה לטיפול רפואי, האם ניתן להגיש תביעה בשל רשלנות רפואית?
כאשר אדם מקבל טיפול רפואי, בדרך כלל הוא נדרש לחתום על טופס הסכמה מדעת. מטרתו של טופס זה היא להבטיח שהמטופל מודע לסיכונים האפשריים של הטיפול ומסכים להם. אך מה קורה כאשר למרות החתימה על טופס ההסכמה, המטופל סובל מנזק בשל רשלנות רפואית? האם עדיין ניתן להגיש תביעה נגד הצוות הרפואי?
התשובה היא כן, במקרים מסוימים. למרות שחתימה על הסכמה מדעת מהווה הוכחה לכך שהמטופל היה מודע לסיכונים, היא אינה פוטרת את הצוות הרפואי מאחריות במקרה של רשלנות. סעיף 6 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996 קובע כי המטפל חייב במתן טיפול רפואי “בהתאם לכללי המקצוע הרפואי המקובלים” וכי “לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת”. אולם, הסכמה זו אינה מהווה הגנה מפני תביעה במקרה של סטייה מכללי המקצוע או התרשלות.
מה ההבדל בין סיבוכים צפויים לבין רשלנות רפואית?
| סיבוכים צפויים | רשלנות רפואית |
|---|---|
| סיכונים הקשורים לטיפול שהמטופל הסכים להם | נזק שנגרם עקב סטייה מסטנדרט הטיפול המקובל |
| לא מהווים עילה לתביעה אם המטופל היה מודע אליהם וחתם | מהווה עילה לתביעה גם אם המטופל חתם על הסכמה מדעת |
| לדוגמה: זיהום לאחר ניתוח שהמטופל הוזהר מפניו | לדוגמה: שכחת מכשיר זר בגוף המטופל בעת ניתוח |
במילים אחרות, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הצוות הרפואי לא פועל בהתאם לסטנדרט המקובל בנסיבות דומות, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. במקרים אלה, גם אם המטופל חתם על הסכמה מדעת, הוא עדיין עשוי להיות זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו.
חשוב לציין כי הוכחת רשלנות רפואית יכולה להיות מורכבת ולעיתים דורשת חוות דעת של מומחים בתחום הרפואי הרלוונטי. בנוסף, יש להגיש את התביעה תוך פרק הזמן הקבוע בחוק ההתיישנות, שהוא בדרך כלל 7 שנים ממועד גילוי הנזק או 10 שנים ממועד הטיפול, לפי המוקדם מביניהם (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי”ח-1958).
לסיכום, חתימה על הסכמה מדעת אינה שוללת את האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרים המתאימים. אם נפגעת כתוצאה מטיפול רפואי ואתה סבור שמדובר ברשלנות, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתחום כדי לברר את זכויותיך ואת אפשרויות הפעולה העומדות בפניך.
אילו חובות גילוי מוגברות מוטלות על הצוות הרפואי בטיפולים בעלי סיכון גבוה, וכיצד גילוי לקוי משפיע על תוקף ההסכמה מדעת ואחריות בגין רשלנות רפואית?
כאשר מדובר בטיפולים רפואיים בעלי סיכון גבוה או בפרוצדורות מורכבות, מוטלות על הצוות הרפואי חובות גילוי מוגברות. בהתאם לסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, המטפל נדרש למסור למטופל מידע רפואי שיאפשר לו להחליט אם להסכים לקבל את הטיפול המוצע. חובת הגילוי כוללת את המידע בדבר מהות הטיפול המוצע, סיכוייו, סיכוניו, ותופעות הלוואי העלולות להיגרם מהטיפול, לרבות כאב ואי נוחות.
בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין ברמן נ’ קדמי (ע”א 434/94), נקבע כי ככל שהסיכונים הטמונים בפרוצדורה רפואית חמורים יותר, כך גובר היקף חובת הגילוי המוטלת על הרופא. לפיכך, כאשר מדובר בניתוחים מסובכים או בטיפולים בעלי פוטנציאל לסיבוכים משמעותיים, נדרש הצוות הרפואי לספק מידע מפורט ומקיף יותר אודות הסיכונים והסיבוכים האפשריים, כדי לאפשר למטופל לקבל החלטה מושכלת בדבר הסכמתו לטיפול.
גילוי לקוי או חסר של מידע רלוונטי עלול לפגוע בתוקף ההסכמה מדעת שניתנה על ידי המטופל. במקרים כאלה, ניתן לטעון כי ההסכמה לא הייתה תקפה, שכן המטופל לא קיבל את כל המידע הדרוש כדי לקבל החלטה מודעת ומושכלת. בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין כרמי נ’ בית החולים “שערי צדק” (ע”א 7756/07), נפסק כי הסכמה שניתנה על בסיס מידע חלקי או מטעה עשויה להיחשב כהסכמה שניתנה בהיעדר גילוי מלא, ובנסיבות מסוימות עשויה אף לבטל את תוקפה.
כאשר מתברר כי לא ניתן גילוי מספק של מידע מהותי טרם קבלת ההסכמה מדעת, הדבר עלול להשפיע על האחריות בגין רשלנות רפואית. גם אם המטופל חתם על טופס הסכמה, עדיין ניתן לטעון כי ההסכמה לא הייתה תקפה במידה והמטפל לא עמד בחובות הגילוי המוגברות המוטלות עליו. במקרים כאלה, המטפל עלול לשאת באחריות בגין פגיעה באוטונומיה של המטופל ולהיתבע בגין רשלנות בקבלת ההסכמה מדעת, וזאת מעבר לאחריות הנובעת מהתרשלות בביצוע הטיפול הרפואי עצמו.
מהן זכויות המטופל בנוגע לקבלת מידע על הטיפול הרפואי המוצע, וכיצד משפיעה הפרת זכויות אלו על האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית?
זכותו של המטופל לקבל מידע מלא ומפורט אודות הטיפול הרפואי המוצע לו, לרבות הסיכונים הכרוכים בטיפול והחלופות האפשריות, מעוגנת בחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996. סעיף 13 לחוק קובע כי לכל מטופל הזכות לקבל מידע רפואי מהמטפל בו, באופן שיאפשר לו לקבל החלטה מושכלת בדבר הסכמתו לטיפול המוצע.
הפרת החובה למסור מידע מלא ומפורט עשויה להוות בסיס לתביעת רשלנות רפואית, גם במקרים בהם המטופל חתם על טופס הסכמה מדעת. זאת, מאחר שהסכמה שניתנה ללא קבלת מידע מספק אינה יכולה להיחשב כהסכמה תקפה ומודעת. כפי שנקבע בע”א 434/94 ברמן נ’ מור, “הסכמה מדעת אמיתית מחייבת ידיעה והבנה של העובדות הרלוונטיות. הסכמה שניתנה ללא ידיעת העובדות אינה הסכמה.”
היקף המידע שיש למסור למטופל תלוי, בין היתר, במהות הטיפול וברמת הסיכון הכרוכה בו. ככל שמדובר בטיפול מסוכן או מורכב יותר, כך גדלה החובה לספק מידע מקיף ומעמיק יותר. כך למשל, בע”א 1303/09 קדוש נ’ בית החולים ביקור חולים נקבע כי בהליך של ניתוח מעקפים מסוכן, על הרופא מוטלת חובת גילוי מוגברת הכוללת הסבר על הסיכונים הספציפיים, שיעור הסיבוכים האפשריים והשלכותיהם.
במקרים בהם המטופל יכול להוכיח כי לא קיבל את המידע הנדרש, וכי אילו היה מקבל מידע זה סביר להניח שלא היה מסכים לטיפול, עשויה להתקבל טענתו כי ההסכמה שנתן אינה תקפה, והדבר יתמוך בתביעה בגין רשלנות רפואית. עם זאת, גם במקרים כאלה על התובע יהיה להוכיח את יתר יסודות עוולת הרשלנות, ובפרט כי אי מסירת המידע גרמה לנזק.
לסיכום, למטופל עומדת הזכות לקבל מידע מפורט ומלא על הטיפול לו הוא נדרש, והפרת חובה זו על ידי הצוות הרפואי עלולה לשמש בסיס לתביעת רשלנות, על אף חתימה על הסכמה מדעת. עם זאת, הנטל להוכיח הפרת חובת הגילוי וקשר סיבתי לנזק מוטל על המטופל התובע.
מה קורה כאשר מטופל טוען כי לא הבין את מלוא המשמעות של ההסכמה עליה חתם או שהחתימה נעשתה תחת לחץ?
כאשר מטופל טוען כי לא הבין את מלוא המשמעות של ההסכמה עליה חתם או שהחתימה נעשתה תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מצד הצוות הרפואי, בית המשפט נדרש לבחון את נסיבות המקרה ולקבוע האם ההסכמה שניתנה הייתה תקפה ומדעת. על פי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, לצורך קבלת הסכמה מדעת, על המטפל למסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באופן סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע.
במקרים בהם מתעורר ספק לגבי תוקף ההסכמה, בית המשפט יבחן האם המטופל קיבל את כל המידע הרלוונטי הנדרש כדי לקבל החלטה מושכלת, כולל הסבר על מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו, הסיכויים להצלחתו והחלופות האפשריות. כמו כן, יש לוודא כי המידע נמסר בשפה ברורה ומובנת למטופל, תוך התחשבות ברקע האישי, השכלתי והתרבותי שלו.
במידה ונמצא כי ההסכמה לא הייתה מדעת או שנחתמה תחת לחץ, בית המשפט עשוי לקבוע כי ההסכמה אינה תקפה ואינה מהווה הגנה מפני תביעת רשלנות רפואית. לדוגמא, בע”א 1303/09 פלונית נ’ בית החולים כרמל, נקבע כי הסכמתה של מטופלת לניתוח לא הייתה מדעת, מאחר שלא קיבלה מידע מספק על הסיכונים הכרוכים בו, ולכן הרופא והמוסד הרפואי נמצאו אחראים לנזק שנגרם לה.
עם זאת, גם כאשר נמצא פגם בהסכמה מדעת, על התובע בתביעת רשלנות רפואית להוכיח כי הנזק שנגרם לו נובע מהטיפול עצמו ולא מהעדר ההסכמה. כלומר, יש להראות קשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית הנטענת לבין הנזק שנגרם, ושלו היה המטופל מקבל את המידע כנדרש, הוא לא היה מסכים לטיפול מלכתחילה.
לסיכום, חתימה על טופס הסכמה אינה מהווה הגנה אוטומטית מפני תביעות רשלנות רפואית, ועל המטפלים והמוסדות הרפואיים מוטלת החובה להקפיד על קבלת הסכמה מדעת תקפה. במקרים בהם מתעוררות שאלות לגבי תוקף ההסכמה, בית המשפט יבחן את מכלול נסיבות המקרה ואת התנהלות הצוות הרפואי, כדי להכריע האם ההסכמה עומדת בדרישות החוק ומהווה הגנה אפקטיבית מפני תביעה.
האם ניתן לתת טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת במצבי חירום, ומהן ההשלכות המשפטיות על אחריות בגין רשלנות רפואית?
ישנם מצבים רפואיים דחופים בהם נדרש מתן טיפול מידי על מנת להציל חיים או למנוע נזק בלתי הפיך, ולעיתים לא ניתן לקבל את הסכמתו המדעת של המטופל עקב מצבו הקריטי. במצבים אלה, החוק מאפשר לצוות הרפואי לפעול ללא הסכמה מפורשת, מתוך הנחה שקיימת הסכמה משתמעת של המטופל לקבל טיפול מציל חיים.
סעיף 15(2) לחוק זכויות החולה קובע כי במצב חירום רפואי, כאשר נדרש טיפול רפואי דחוף ולא ניתן לקבל את הסכמתו המודעת של המטופל, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי הדרוש גם ללא הסכמה. עם זאת, יש לנסות ולקבל את הסכמת בני משפחה או נציגים חוקיים במידת האפשר, ולפעול על פי האינטרס המיטבי של המטופל.
יחד עם זאת, העובדה שהטיפול ניתן ללא הסכמה מדעת במצב חירום, אינה פוטרת את הצוות הרפואי מאחריות במקרה של רשלנות רפואית. גם במצבי חירום, הצוות הרפואי מחויב לפעול על פי סטנדרט הטיפול המקובל, ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע נזק למטופל.
לדוגמה, בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 2014 (ע”א 7375/11), נקבע כי גם במקרה של מתן טיפול ללא הסכמה במצב חירום, יש להעריך האם הטיפול שניתן היה סביר ומקובל בנסיבות העניין. בית המשפט הדגיש כי סטייה מפרוטוקול טיפולי מחייבת הנמקה מיוחדת, וכי הצוות הרפואי אינו חסין מפני תביעות בגין רשלנות גם כאשר פעל בתום לב במצבי חירום.
לסיכום, במצבי חירום רפואיים בהם לא ניתן לקבל הסכמה מדעת, החוק מאפשר מתן טיפול הכרחי להצלת חיים. עם זאת, הדבר אינו מהווה הגנה אבסולוטית מפני תביעות רשלנות, והצוות הרפואי עדיין נדרש לפעול בסבירות, במקצועיות ובהתאם לסטנדרט המקובל כדי להימנע מהטלת אחריות במקרה של גרימת נזק בשל טיפול לקוי.
כיצד משפיעים שינויים בנסיבות או מידע חדש שהתגלה לאחר מתן ההסכמה המקורית על תוקף ההסכמה ועל אחריות בגין רשלנות רפואית, והאם נדרשת הסכמה מחודשת במקרים כאלה?
כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות או מתגלה מידע חדש לאחר שהמטופל נתן את הסכמתו המקורית לטיפול רפואי, עשויות להיות לכך השלכות משפטיות משמעותיות על תוקף ההסכמה ועל אחריות בגין רשלנות רפואית. על פי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ”ו-1996, מטופל זכאי לקבל מידע רפואי בנוגע למצבו הרפואי, לרבות האבחנה, מהות הטיפול המוצע, הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו והחלופות האפשריות.
כאשר מתעוררים שינויים מהותיים בנסיבות או מתגלים פרטים חדשים שעשויים להשפיע על החלטת המטופל אם לתת את הסכמתו לטיפול, חובה על הצוות הרפואי ליידע את המטופל בדבר השינויים או המידע החדש ולקבל את הסכמתו המחודשת לטיפול. אם הצוות הרפואי אינו מעדכן את המטופל ומקבל את הסכמתו המחודשת, עלולה ההסכמה המקורית להיחשב כבטלה ומבוטלת, והדבר עלול להקים עילה לתביעת רשלנות רפואית במקרה של פגיעה או נזק הנובעים מהטיפול.
לדוגמה, נניח שמטופל נתן את הסכמתו לעבור ניתוח מסוים, אך לאחר מכן התגלו בבדיקות נוספות גורמי סיכון משמעותיים שלא היו ידועים בעת קבלת ההסכמה המקורית. במקרה כזה, על הצוות הרפואי מוטלת החובה לעדכן את המטופל בדבר הממצאים החדשים ולהסביר את ההשלכות האפשריות על הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח. רק לאחר שהמטופל קיבל את המידע המלא והמעודכן, ולאחר שניתנה לו הזדמנות לשקול מחדש את החלטתו, ניתן לקבל ממנו הסכמה מחודשת לביצוע הניתוח. אם הצוות הרפואי מבצע את הניתוח ללא קבלת הסכמה מחודשת במצב כזה, הדבר עלול להוות רשלנות רפואית.
בפסק הדין של בית המשפט העליון בע”א 4384/90 ואתורי נ’ בית החולים לניאדו, נקבע כי כאשר מתגלה מידע חדש המשנה מהותית את מצבו של המטופל או את הסיכונים הכרוכים בטיפול, יש צורך בקבלת הסכמה מחודשת של המטופל לטיפול המוצע. בית המשפט קבע כי במקרה כזה, ההסכמה המקורית שניתנה על בסיס מידע חלקי או לא מעודכן אינה מהווה הסכמה מדעת תקפה, ועל כן עולה כדי התרשלות של הצוות הרפואי.
לסיכום, כאשר חלים שינויים מהותיים בנסיבות או מתגלה מידע חדש לאחר קבלת ההסכמה המקורית לטיפול רפואי, מוטלת על הצוות הרפואי חובה לעדכן את המטופל ולקבל את הסכמתו המחודשת. אם הצוות הרפואי אינו עומד בחובה זו, עלולה ההסכמה המקורית להיחשב כבטלה, והדבר עלול להקים עילה לתביעת רשלנות רפואית במקרה של פגיעה או נזק הנובעים מהטיפול. על מנת למנוע מצבים כאלה ולהבטיח את זכויותיו של המטופל, חשוב שהצוות הרפואי יקפיד על קיום חובות הגילוי וקבלת ההסכמה המדעת לאורך כל הטיפול הרפואי.
מה הדין לגבי מטופלים קטינים או חסרי כשירות משפטית, וכיצד נקבעת האחריות בגין רשלנות רפואית כאשר ההסכמה לטיפול ניתנה על ידי אפוטרופוס או נציג חוקי מטעמם?
כאשר מדובר במטופלים קטינים או חסרי כשירות משפטית, נושא ההסכמה מדעת לטיפול רפואי מקבל משנה תוקף. בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962, הסכמה לטיפול רפואי עבור קטינים או חסרי כשירות תינתן על ידי האפוטרופוס החוקי שלהם, בין אם מדובר בהורה, אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט או אפוטרופוס ממונה אחר.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי האחריות לספק את המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה מושכלת לגבי הטיפול הרפואי עדיין מוטלת על הצוות הרפואי. על הרופאים והמטפלים להסביר לאפוטרופוס את מהות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בו והחלופות האפשריות, בשפה ברורה ונהירה. רק לאחר שהאפוטרופוס קיבל את כל המידע הרלוונטי וניתנה לו הזדמנות לשאול שאלות ולהבהיר ספקות, ניתן לראות בהסכמתו כתקפה מבחינה משפטית.
במקרה של רשלנות רפואית שגרמה לנזק למטופל קטין או חסר כשירות, על אף שההסכמה לטיפול ניתנה על ידי האפוטרופוס, עדיין ניתן להגיש תביעה בגין הנזק שנגרם. בית המשפט יבחן את נסיבות המקרה, את המידע שנמסר לאפוטרופוס טרם מתן ההסכמה ואת התנהלות הצוות הרפואי ביחס לסטנדרט הטיפול המקובל. אם יימצא כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול או במתן המידע הנדרש, ניתן יהיה לקבוע אחריות בגין רשלנות רפואית, גם אם האפוטרופוס חתם על טופס הסכמה מדעת.
לדוגמה, נניח שקטין עבר ניתוח שגרתי, אך בשל רשלנות של המנתח נגרם לו נזק בלתי הפיך. גם אם ההורים חתמו על טופס הסכמה לניתוח, הם עדיין יוכלו להגיש תביעת רשלנות רפואית בשם ילדם, בטענה שהמנתח לא פעל בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל או לא גילה להם את מלוא הסיכונים הכרוכים בהליך הניתוחי. במקרה כזה, חתימת ההורים על ההסכמה לא תשלול אוטומטית את האחריות של הצוות הרפואי לנזק שנגרם.
לסיכום, כאשר מדובר במטופלים קטינים או חסרי כשירות משפטית, האחריות למתן הסכמה מדעת לטיפול רפואי מוטלת על כתפי האפוטרופוס החוקי שלהם. עם זאת, הצוות הרפואי עדיין מחויב לספק את כל המידע הנדרש לצורך קבלת החלטה מושכלת, ובמקרה של רשלנות שגרמה לנזק, ניתן לתבוע בגין רשלנות רפואית גם אם ניתנה הסכמה על ידי האפוטרופוס. בתי המשפט יבחנו את נסיבות כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במידע שנמסר, באיכות הטיפול שניתן ובסטנדרט הרפואי המקובל.
כיצד משפיעה חתימה על הסכמה מדעת על גובה הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית?
כאשר בית המשפט דן בתביעת רשלנות רפואית ומוצא כי הרופא או המוסד הרפואי אכן התרשלו בטיפול במטופל, הוא נדרש לקבוע את גובה הפיצויים שישולמו לתובע. קביעת הפיצויים מושפעת ממספר גורמים, ביניהם חומרת הנזק שנגרם, הוצאות רפואיות שנדרשו בעקבות הרשלנות, אובדן כושר השתכרות, וכאב וסבל שנגרמו למטופל. עם זאת, גם חתימה על הסכמה מדעת יכולה להשפיע על גובה הפיצויים שייפסקו.
ככלל, כאשר מטופל חותם על טופס הסכמה מדעת לפני ביצוע טיפול רפואי, הוא מאשר כי הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בטיפול והוא מקבל עליו את הסיכון. במקרים כאלה, גם אם התרחשה רשלנות רפואית, בית המשפט עשוי להתחשב בעובדה שהמטופל היה מודע לסיכונים ובכל זאת בחר לעבור את הטיפול. דבר זה עלול להוביל להפחתה מסוימת בגובה הפיצויים שייפסקו לטובת התובע.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי חתימה על הסכמה מדעת אינה “כרטיס ביטוח” מפני אחריות בגין רשלנות רפואית. גם כאשר המטופל חתם על טופס ההסכמה, אם הרופא או הצוות הרפואי התרשלו בצורה משמעותית או חרגו מסטנדרט הטיפול המקובל, הם עדיין עלולים לשאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי לפסוק פיצויים מלאים לתובע, על אף קיומה של הסכמה מדעת.
בנוסף, תקנות בריאות העם (הסכמה מדעת), תשס”ו-2005, קובעות כי על המטפל לתת למטופל הסבר מפורט על מהות הטיפול, הסיכויים והסיכונים הכרוכים בו, טיפולים חלופיים, והסיכויים והסיכונים של אי-ביצוע הטיפול. אם המטפל לא מסר מידע מספק או לא וידא שהמטופל הבין את ההסבר, ייתכן שההסכמה תיחשב כבלתי תקפה. במקרים כאלה, גם אם המטופל חתם על טופס ההסכמה, הדבר לא בהכרח ישפיע על גובה הפיצויים שייפסקו בגין רשלנות רפואית.
לסיכום, למרות שחתימה על הסכמה מדעת יכולה במקרים מסוימים להשפיע על גובה הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית, היא אינה מהווה הגנה מוחלטת מפני אחריות. בית המשפט ישקול את מכלול הנסיבות, כולל חומרת ההתרשלות, היקף הנזק שנגרם, ומידת ההסבר שניתן למטופל טרם החתימה על ההסכמה, בבואו לקבוע את גובה הפיצויים. לכן, חשוב שמטופלים יהיו מודעים לזכויותיהם ולהשלכות האפשריות של חתימה על הסכמה מדעת, ושיפנו לייעוץ משפטי מקצועי במקרה של חשד לרשלנות רפואית.
עורך דין רשלנות רפואית – חתימה על הסכמה לטיפול רפואי והגשת תביעה
חתימה על טופס הסכמה לטיפול רפואי היא שלב חשוב ומקובל בתהליך הטיפול הרפואי. עם זאת, חשוב לזכור כי חתימה זו אינה פוטרת את הצוות הרפואי מאחריות במקרה של רשלנות רפואית. כאשר מתרחשת רשלנות רפואית, גם אם נחתם טופס ההסכמה, עדיין ניתן להגיש תביעה כנגד הגורם האחראי.
עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית יכול לסייע למטופלים שנפגעו כתוצאה מרשלנות רפואית, על אף שחתמו על טופס הסכמה לטיפול. תפקידו של עורך הדין הוא לבחון את נסיבות המקרה, לאסוף ראיות ולייצג את המטופל בהליכים המשפטיים מול המוסד הרפואי, חברת הביטוח או כל גורם אחר המעורב.
במסגרת הטיפול בתביעת רשלנות רפואית, עורך הדין יבדוק האם הטיפול הרפואי ניתן בהתאם לסטנדרטים המקובלים, האם המטופל קיבל מידע מלא על הסיכונים הכרוכים בטיפול, והאם הרשלנות הרפואית גרמה לנזק או לפגיעה במטופל. בהתבסס על ממצאים אלה, עורך הדין יפעל להגנה על זכויות המטופל ולקבלת הפיצוי המגיע לו.
אם נפגעתם כתוצאה מרשלנות רפואית, גם אם חתמתם על טופס הסכמה לטיפול, מומלץ להיוועץ בעורך דין מנוסה המתמחה בתחום. עורך הדין ילווה אתכם לאורך כל התהליך, יספק ייעוץ משפטי מקצועי ויפעל למיצוי מלוא זכויותיכם.
האם ניתן להגיש תביעה בשל רשלנות רפואית לאחר חתימה על הסכמה לטיפול רפואי?
דנה, אשה צעירה בשנות השלושים לחייה, מצאה את עצמה במצב בלתי נתפס. לאחר שעברה ניתוח שגרתי להסרת גידול שפיר בבטנה, היא החלה לסבול מכאבים עזים ומדימומים חריגים. בתחילה, היא חשבה שמדובר בתופעות לוואי נורמליות של הניתוח, אך ככל שחלף הזמן, מצבה הלך והחמיר.
הכאב הפך בלתי נסבל והדימומים לא פסקו. דנה הרגישה חולשה קיצונית וקושי בתפקוד היומיומי. היא פנתה שוב ושוב לרופאים שטיפלו בה, אך הם טענו כי הכל תקין וכי עליה להמתין עד שגופה יתאושש מהניתוח. אולם, דנה ידעה בליבה שמשהו אינו כשורה.
לאחר שבועות של סבל, דנה החליטה לפנות לחוות דעת נוספת. הרופא החדש גילה כי במהלך הניתוח, הרופאים פגעו באיבר חיוני בגופה של דנה, מה שגרם לסיבוכים החמורים. הוא הסביר לה כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית וכי היא זכאית לפיצוי.
דנה הייתה המומה ומבולבלת. היא הרגישה כעס עצום על הרופאים שגרמו לה לסבל מיותר וחשש מהעתיד הבריאותי שלה. יחד עם זאת, היא גם חששה מההליך המשפטי הכרוך בתביעה. היא לא ידעה מה עליה לעשות ולמי לפנות.
לאחר התלבטויות רבות, דנה החליטה ליצור קשר עם עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית. עורך הדין הקשיב לסיפורה בקשב רב והסביר לה את זכויותיה. הוא הרגיע את חששותיה לגבי ההליך המשפטי וליווה אותה לאורך כל הדרך.
עורך הדין אסף את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, מינה מומחים שיעידו על הנזק שנגרם לדנה ובנה תיק משפטי מוצק. הוא ניהל משא ומתן עיקש מול הצד השני והצליח להשיג לדנה פיצויים משמעותיים על הסבל שעברה ועל הנזקים העתידיים.
במהלך ההליך המשפטי, דנה הבינה כי על אף שחתמה על טופס הסכמה לפני הניתוח, אין בכך כדי לפטור את הרופאים מאחריותם לטעויות ורשלנות במהלך הטיפול. עורך הדין הסביר לה כי החתימה על טופס ההסכמה נועדה בעיקר לוודא שהמטופל מבין את הסיכונים הכרוכים בניתוח, אך אינה מהווה הסכמה לקבל טיפול רשלני.
לבסוף, לאחר חודשים ארוכים של מאבק משפטי, דנה זכתה בפיצויים שאפשרו לה לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש ולשקם את חייה. היא הרגישה הקלה עצומה והכרת תודה לעורך הדין שליווה אותה לאורך כל הדרך והאמין בצדקת מאבקה.
סיפורה של דנה ממחיש את החשיבות של מודעות לזכויות המטופל ואת הצורך בליווי משפטי במקרים של רשלנות רפואית. גם אם נחתם טופס הסכמה לטיפול, אין בכך כדי לגרוע מהאחריות של הצוות הרפואי לספק טיפול הולם ומקצועי. כאשר נגרם נזק בשל רשלנות, חשוב לפנות לעזרה משפטית מתאימה ולא להירתע מלתבוע את הזכויות המגיעות.
10 פסקי דין רלוונטיים – חתימה על הסכמה לטיפול רפואי, האם ניתן להגיש תביעה בשל רשלנות רפואית?
1. ע”א 1303/09 קדוש נ’ בית החולים ביקור חולים – בית המשפט העליון קבע כי חתימה על טופס הסכמה מדעת אינה פוטרת את הרופא מחובתו לנקוט זהירות סבירה במהלך הטיפול הרפואי. גם אם החולה חתם על הסכמה מדעת, הרופא עדיין מחויב לפעול בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל. ניתן למצוא את פסק הדין המלא באתר נבו.
2. ע”א 4960/04 ביה”ח איכילוב נ’ צבי – נפסק כי הסכמה בכתב אינה תנאי הכרחי לקיום החובה למסור מידע לחולה. הסכמה יכולה להינתן גם בע”פ, ובמקרים מתאימים די בהסכמה מכללא. חובת הגילוי של הסיכונים הכרוכים בטיפול חלה גם אם הסיכוי להתרחשותם נמוך. ניתן לקרוא את פסק הדין באתר נבו.
3. ת”א (חי’) 1237/05 פלוני נ’ בית החולים כרמל – בית המשפט קבע כי רשלנות בהסכמה מדעת יכולה לבסס עילת תביעה בנזיקין גם כאשר לא הוכח קשר סיבתי בין היעדר ההסכמה לנזק. אם החולה הוכיח שלא היה נותן הסכמתו לטיפול לו היה מקבל את המידע המלא, הוא זכאי לפיצוי על פגיעה באוטונומיה. פסק הדין זמין באתר נבו.
4. ת”א (ת”א) 14840/01 לוי נ’ מכבי שירותי בריאות – נקבע כי בנסיבות מסוימות העדר הסכמה מדעת יכול להקים אחריות מוחלטת (strict liability) של נותן השירות הרפואי, גם ללא הוכחת רשלנות. מדובר במקרים בהם הפרוצדורה בוצעה ללא הסכמה מלכתחילה. ניתן לאתר את פסק הדין באתר נבו.
5. ת”א (י-ם) 3161/01 וייס נ’ שירותי בריאות כללית – אמרת אגב חשובה של בית המשפט קובעת כי גם כאשר החולה חתם על טופס הסכמה סטנדרטי, על הרופא מוטלת חובה לוודא שהחולה הבין את מהות הסיכונים הצפויים ואת משמעותה של ההסכמה. את פסק הדין ניתן למצוא באתר תקדין.
6. ת”א (חי’) 1219/06 זהבי נ’ בית החולים רמב”ם – נפסק כי הפרת חובת ההסברה וקבלת ההסכמה המדעת מהווה עוולה נזיקית נפרדת מעוולת הרשלנות הרפואית, ויכולה לזכות את התובע בפיצוי גם אם לא נגרם נזק פיזי. פסק הדין מופיע באתר נבו.
7. ת”א (ת”א) 1318/03 פלונית נ’ שירותי בריאות כללית – נקבע כי חתימה על טופס הסכמה כללי בעת האשפוז אינו מספק ונדרשת הסכמה נפרדת לפני כל פרוצדורה פולשנית או בעלת סיכון משמעותי. ראו את פסק הדין באתר נבו.
8. ת”א (ת”א) 6909/06 יוסף נ’ מדינת ישראל – בית המשפט מצא כי חתימת החולה על טופס הסכמה בו צוינו סיכונים כלליים, אינה מהווה הגנה לרופא במקרה של התממשות סיכון ספציפי עליו לא הוזהר המטופל. פסק הדין זמין באתר נבו.
9. ת”א (חי’) 1495/02 סבו נ’ בית חולים פוריה – קבע בית המשפט כי החתמת המטופל על טופס הסכמה מדעת תוך הפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת מצד הצוות הרפואי עלולה לשלול את תוקף ההסכמה. פסק הדין ניתן לקריאה באתר נבו.
10. ע”א 7756/07 שירותי בריאות כללית נ’ פלונית – בית המשפט העליון הבהיר כי החתמה על טופס הסכמה מדעת אינה פוטרת את הרופא מאחריות כאשר הטיפול עצמו בוצע ברשלנות. חתימה על הסכמה מכסה רק סיכונים בלתי נמנעים של הפרוצדורה. פסק הדין המלא מופיע באתר נבו.
לסיכום, פסקי הדין שנסקרו ממחישים כי חתימה על טופס הסכמה אינה “תעודת ביטוח” מפני תביעה בגין רשלנות רפואית. הסכמה מדעת היא תנאי הכרחי לטיפול אך לא תנאי מספיק. מוטלת על הרופא חובה מתמשכת לפעול בזהירות הראויה למען בריאות המטופל, גם לאחר קבלת ההסכמה. במקרה של טיפול רשלני, נפגע זכאי לתבוע פיצוי גם אם חתם מראש על טופס הסכמה סטנדרטי.
סיכום מאמר: חתימה על הסכמה לטיפול רפואי – האם ניתן להגיש תביעה בשל רשלנות רפואית?
חתימה על טופס הסכמה מדעת לטיפול רפואי היא נושא מורכב בעל השלכות משפטיות משמעותיות. בתי המשפט מפרשים את משמעות החתימה בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, ובוחנים האם ההסכמה הייתה תקפה ומספקת.
על מנת להוכיח רשלנות רפואית, על התובע להראות כי הצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול המקובל וכי סטייה זו גרמה לנזק. חתימה על הסכמה מדעת אינה פוטרת אוטומטית את הצוות הרפואי מאחריות, אך היא יכולה להשפיע על היכולת של התובע לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש.
כאשר מדובר בטיפולים בעלי סיכון גבוה או פרוצדורות מורכבות, מוטלות על הצוות הרפואי חובות גילוי מוגברות. גילוי לקוי של מידע עלול להשפיע על תוקף ההסכמה ועל אחריות בגין רשלנות רפואית. למטופל יש זכות לקבל מידע מפורט על הטיפול, הסיכונים והחלופות האפשריות.
במקרים מסוימים, כגון מצבים רפואיים דחופים או מצבי חירום, ניתן לתת טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת. עם זאת, הדבר אינו פוטר אוטומטית את הצוות מאחריות בגין רשלנות רפואית.
כאשר מדובר במטופלים קטינים או חסרי כשירות משפטית, האחריות נקבעת בהתאם להסכמה שניתנה על ידי האפוטרופוס או הנציג החוקי מטעמם.
חשוב לזכור כי כל מקרה נבחן לגופו, ובתי המשפט לוקחים בחשבון שיקולים רבים בבואם לפסוק בתביעות רשלנות רפואית. חתימה על הסכמה מדעת היא רק אחד הגורמים שעשויים להשפיע על תוצאת התביעה.
אם נפגעתם כתוצאה מרשלנות רפואית וחתמתם על טופס הסכמה לטיפול, אתם מוזמנים לפנות למשרד טאוב ושות’ לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום. ניתן להשאיר פרטי יצירת קשר בטופס המצורף או להתקשר למספר הטלפון של המשרד – 079-5805563. צוות עורכי הדין המנוסה שלנו ישמח לסייע ולהעריך את סיכויי התביעה שלכם.
